כל כך הרבה ימים רציתי לדבר,
משהו תמיד נשאר חסר .
קופידון עצוב שבר כבר את הקשת ושלח כבר את החיצים ...
ואולי , אולי הכל יחלוף עם הרוח , כמו קטע מסרט ישן ,
ואז נוכל לפרוח עם הזמן ,
יש לי הרבה מה להגיד , אבל זה בלתי אפשרי .
והרוח שמזיזה אותי מצד לצד , והגשם שמטפטף , העננים האפורים ,
הכל מביא למצב רוח בלתי רגיל .
הנה הירח מחייך אליי , ואני צוחקת , קשה להגיד מילים , שרואים הכל במעשים .
לפעמים רק חיבוק אחד , יכול לעשות בן אדם מאושר,
ואז פשוט אני שוכחת את עצמי , איך קוראים לי .
ויש לי כלכך הרבה חלומות , ושאיפות , שפשוט יש חשק שזה יתגשם .
אבל דבר אחד מונע ממך את זה ..
= א = ג = ו .
שונאת אצלך את זה , כי אם לא האגו היה יכול להיות כלכך מושלם ,
כמו סיפור מהאגדות . מצחיק לא ? גמאני חושבת .
אני מסתכלת למטה וכל מה שנותר לי לראות , זאת שלולית אחת גדולה , אפשר לקרוא לזה מערבולת .
מערבולת שאף פעם לא יהיה לזה סוף טוב,ככה נראה'לי .
כי בסה"כ מה שאני באמת רוצה אף פעם לא יתגשם , וזה מעיק ומעצבן . אבל איןמה לעשות ,
זאת המציאות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
