Memoria.

מוזר לי , ואי אפשר לתאר עד כמה.
כמעט חודשיים עברו לו , וחודשיים בשבילי זה המון זמן .
אפילו סליחה לא ביקשת .
אני מתבוננת בכוכבים , וכל כוכב אומר לי משמעות אחרת .
כל כוכב עוד מילה שנאמרה לאוויר .
אני זוכרת - לא אשכח איך נפגעתי מאותן המילים שנאמרו לאוויר , לא אשכח .
האגו,הגאווה שלך.
זה מה שמונע ממך לבוא ולבקש סליחה , כי אתה יודע שמה שעשית היה לא בסדר ,
אתה יודע את זה טוב מאוד.
הגאווה אצלך מעל הכל , נו בטח איך לא ?
העיקר להגיד 'הצלחתי לפגוע '
הנה,הצלחת .
את כל מה שרצית-השגת.
עכשיו אתה יכול לחלום בשקט , ולדעת שאתה יצאת 'גבר' .
ואני יושבת פה , וכותבת עליך .
כמו מטומטמת , שלא מסוגלת לחייך ,
כי כל פעם אני נזכרת - איך פגעת , איך אני נפגעתי.
אתה צחקת באותו היום , ואני בכיתי .
אבל עכשיו הגענו למצב של שוויון -
הגענו למצב של געגוע .
אני מתגעגעת אליך מאוד,אתה חסר לי .
ואולי גמאני חסרה לך במובן כלשהוא , אבל איתך אי אפשר לדעת כלום .
פעם אתה ככה,פעם אתה ככה .
אין הבדל אצלך .
אני לא מסוגלת לחזור לתקופה טובה,אני לא יכולה .
אתה תמיד תהיה חסר לי , ולך תדע - אולי כן נחזור לתקופות של פעם .
לתקופה של חיוך,לתקופה של שמחה.
אבל  .....
אם לא תצטער על מה שאמרת לי - אני לא אחזור לדבר איתך. בכלל לא .
גם אם אני הייתי שמחה,פתאום אני נהיית עצובה,ורע לי.