בלוג עם שם מקורי

יום הולדת + תקרית הבראוניס
"אז איך זה להיות בן 16?"
"כמו בן 13, רק גבוה בסנטימטר או שניים."

 

אז לפני שלושה ימים, ב3 למאי, היתה לי יומולדת.
כאחד האדם התעוררתי בבוקר והלכתי לבצפר, בלי לדעת איזה הרפתקאות יתרחשו באותו יום.
בבצפר, הפתיעו אותי ברגע שנכנסתי לכיתה עם מלא בלונים,שתי עוגות ומלא ניירות קטנים וצבעוניים שהתעופפו לכל עבר (ואני עדיין מנסה לחלץ אותם מהתלתלים).
היום המשיך טיפה קשה אבל מהנה (הנה דרך לא טובה לפתוח יומולדת- מבחן באנגלית על השעתיים הראשונות).
בשעה השביעית התחוללה תפנית מפתיעה- איחרתי לשעור בתנ"ך, ובידיעה שהמורה תשחט אותי רצתי מהר לחדר המורים להביא מהמקרר את העוגת בראוניס שמשהי *אהמ אהמ* הכינה, בתירוץ שזאת הסיבה שאיחרתי.
נכנסתי לכיתה והתחלתי לחתוך את העוגה בשביל לחלק לכולם. טוב נו, לא לחתוך- לשבור. העוגה היתה קשה כמו אבן, אבל היתה עשויה ממלא שוקולד, אז אף אחד לא סירב.
במהלך הנסיונות שלי לנגוס בגוש שוקולד הקשיח הזה, קרה הנורא מכל- נשברה לי השן.
כן,כן, תצחקו כמה שתרצו, אבל נשברה לי השן, ביום ההולדת שלי, בשעור תנ"ך, מעוגת בראוניס. דברים כאלו קורים כל יום.
חיש מהר רצתי לשרותים וחיברתי את השן השבורה למקומה ובמקביל התקשרתי לאבא שיזמין לי מייד תור לרופא שיניים.
במהלך השעתיים הבאות, השתדלתי כמה שפחות לדבר שחלילה השן לא תפול לי מהחיבור המאולתר שעשיתי.
כשסוףסוף נגמר יום הלימודים, נסעתי לזכרון יעקב עם האוטובוס של בית הספר ורצתי מהר לרופא השיניים שיתקן את השן השבורה. תוך 10 דקות כבר הייתי בדרכי הביתה, מותש לחלוטין מהיום הלא צפוי הזה.
כאשר הגעתי הביתה, חיכתה לי הפתעה לא נעימה- עשרות זעטוטים קטנים בגיל 10 רצו לכל עבר. מסתבר שאח שלי אירגן מדורה לכל הכיתה שלו. מקסים.
עליתי זועף לחדרי בתקווה שאם אני אשים מטאליקה בפול וויליום הבאבונים הקטנים יעלמו, ושם ציפתה לי הפתעה, הפעם נעימה- שלומית ישבה שם, כשהחדר כולו מואר רק מנרות ומלא בלונים ועל המיטה 6 שקיות קרטון יפות כאלו,כשבכל אחת מהן מתנה שונה.
היה פשוט מדהים.
אני אעשה קפיצה בזמן- לערב. שלומית גררה אותי לביתה של מיה, שם מיה ונעמה חיכו לי עם בלונים ומתנות.
נעמה ומיה נתנו לי שלוש בוקסרים- אחד שפשוט רשום עליו 'בוקסר', עוד אחד, שעליו כתובות כל מיני מילים רנדומליות שאני אוהב כמו לזניה,היצ'קוק,וורטיגו,ישו,ישראל (המורה דההה),תימנים,גרוזינים והרשימה ממשיכה, ועוד בוקסר אחד של הומר סימפסון (ומקורי O:).
לאחר הרבה צחוקים הן לקחו אותי, איך לא, לאכול לזניה.
לאחר מכן, יצאנו החוצה ושם פגשנו את זיווש שהגיע במיוחד בשבילי לכרם מהר"ל [נעמה שתקי.] והלכנו כולנו לעומר לראות סרט ואז שלומית ישנה אצלי D:.
לסיכום, היתה יום הולדת מצויינת ואני רוצה להודות לכולם שעזרתם להפוך את היום הזה למיוחד בשבילי.
תודה רבה לכל מי שהתקשר בדיוק ב12, תודה רבה לכל מי ששלח אסמסים,תודה לכל מי שנתן לי מתנה, תודה לכל מי שהכין לי ברכה ותודה רבה לכל מי שאמר מזל טוב. אה, ותודה רבה לכל מי שקרא את זה עד הסוף P:
ותודה באמת גדולה למרווה,נעמה,מיה,זיו ואופק שבאמת עשו מעל ומעבר כדי שיהיה לי כיף, אז תודה רבה לכם חבר'ה, אתם שולטים.
תודה ע-נ-ק-י-ת לשלומית שלי- תודה רבה לך בובי שלי! אני אוהב אותך!

 

ל"ג בעומר
איזה ל"ג בעומר לפנים!
שלומית,עמית,מאיה ואני נסענו אתמול בערב להופעה של הלהקה סטלה מאריס (אני צלם הווידיאו של הלהקה), במועדון 'נטאשה' ליד חדרה. הגענו לפני הזמן, אז ישבנו בחוץ ועשינו מלא צחוקים עד שההופעה התחילה.
מפיק ההופעה לא התחשב בעובדה שבאותו יום של ההופעה זה ל"ג בעומר, ואנשים מעדיפים להשתכר מול מדורה בים מאשר להשתכר מזיעה של רוסים בפוגו, ואנשים פשוט לא הגיעו.באולם נכחו ממש מעט אנשים וההרגשה של האכזבה והמבוכה היתה בכולם, בעיקר אחרי ההופעה האחרונה שבא האולם היה מפוצץ עד אפס מקום, וההופעה לפניה בה הם חיממו את מרטי פרידמן. סטלה מאריס יצאו מלכים, והוכיחו שגם אם לא הגיעו אנשים ההופעה חייבת להמשיך ולקחו הכל בהומור.
הם נתנו הופעה אדירה לחלוטין ומשום שלא הגיעו הרבה אנשים, היה לי מרחב פעולה גדול למדי, ויכלתי לצלם בחופשיות. אה, וגם נתנו לי פוסטר של מרטי פרידמן, חתום על ידיו D:
היה פשוט מצוין בהופעה וגם שלומית,עמית ומאיה שלא רגילות למוסיקה כזאת נהנו (אולי בגלל שנכנסו בחינם).
אחרי ההופעה נסענו שלומית,עמית ואני (מאיה ירדה בעתלית) ברכבת לחוף דאדו בחיפה, ושם עשינו צחוקים, אכלנו, הסתובבנו וממש נהננו.
אין לי כח בכלל להתחיל לספר מה היה אחרי החפירה של היומולדת, אז תסתפקו בזה שהיה פשוט מעולה.
אגב, אתם מוזמנים להכנס למייספייס של סטלה, בקרוב יעלו לשם כמה ווידיאוים מההופעה שאני עורך עכשיו :).
http://www.myspace.com/stellamaris2007

 

שיהיה לכולכם בהצלחה בחרישות למתכונות,
אור.