אני לא מאמינה.

מסתבר שהלהקה ה'חביבה' עליי ביותר,

עומדת להופיע בארץ.

הכרטיסים בטח יעלו איזה 500 שקל.

כרטיס לספארי עולה פי 10 פחות, ויש שם הרבה סוגים של חיות, לא רק קופים.

טוב אפשר להבין, הם מיובאים ואף שולטים בשפה הגרמנית,

אבל בינינו, מי היה מבזבז כל כך הרבה כסף על כרטיס?

אני בטוחה שכל מעריצות ארצנו הקטה מתכוונות להביא למפיקים שלהם הרבה מאד נחת (וכסף בעיקר),

כי אחרי הכל, מדובר באלילי העולם החדש,

"בילי קאופליץ ההורססססססס שהייתי אונסתתתתת אותו 3333333>

וטום קאופליץ הסקסי 333333333>"

במלה אחת, איכסה.

אין לי בעיה עם הלהקה עצמה (טוב, כן יש לי), הבעיה במשהו אחר.

תעריצו את מי שבא לכם, תסגדו למי שבא לכם,

תעשו מה שבא לכם,

אבל יש הבדל משמעותי בין הערצה, לבין מושפעיזם.

אני אוהבת הרבה להקות, אבל אתם לא רואים אותי מקדישה פוסטים שלמים גדושים בתמונות ובכיתובים בנוסח

"הנסי תעשה לי ילדים 3333333333333>" או כדומה.

זה פשוט מטריד לראות שכל ילדה שאוהבת את טוקיו הוטל משנה את הכינוי שלה למיס ביל קאוליץ,

את העיצוב, הלוגו, הרשימות, ובעיקר הפוסטים.

בכל פוסט יש 100 תמונות של היצור, 50 הקדשות אהבה לוהטות,

ודברים, שבשורה התחתונה, מעניינים לאנשים את העכוז.

תאהבו בכיף שלכם, תקשיבו, תתלהבו, תעריצו.

אבל בלי שכל העולם ידע.

כי בעקרון, הם להקה ככל להקה.

להקה שגרועה בעיני, אמנם, אבל להקה רגילה ולא שונה במיוחד.

ואתם מזומנים להתקיף אותי בכיף שוב כמו איזה משועממים.

יש לי פרו זמני, ואני לא אהסס להשתמש בו

דרך אגב -

מתי ,לעזאזל, תבינו שזאת הדעה שלי?!

יש לכם בעיות עם הדעה שלי?

מוזמנים לדחוף אותן לתחת. 

~

כבר אוגוסט?

אהממ יש עיצוב חדש :)

הגיבו נא, אל תהיו מעפנים