איכשהו, מפגשי ישראבלוג הם תמיד אותו דבר.

איכשהו, אני אומרת לעצמי ש'זהו, פעם אחרונה שבאתי למפגש הארור הזה', ואיכשהו, אני באה שוב.

המפגש האחרון, שהיה ב-9.12, היה כל כך משעמם, מאכזב, ומציק.

נכון, פגשתי מלא אנשים, חלקם כאלה שאפילו לא צפיתי לפגוש, וזה היה כיף.

השאר היה מעצבן, מאולץ, ונטול כל מצב רוח מצדי.

הרגשתי מוזר, התנהגתי מוזר, נראתי מוזר (או שמא מפחיד), וכל המפגש הזה היה מוזר.

לא יכלתי לומר אפילו מלה אחת בלי לגמגם, מה שכמעט אף פעם לא קורה לי.

טוב, במילא המפגשים האלה תמיד מפגע תברואתי.

כמות הפרחות הוואנבי פריקיות עם הסקיני הקשוח והקיפוד המוזר על הראש בלתי ניתנת לספירה.

כל אחת ואחת שהייתה שם, דמתה באופן מטריד למדי לשאר הבנות שהסתובבו ברחבי 'עזריאלי-דיזינגוף סנטר', שלא נתחיל לדבר על הבנים,

שנראו בוחשים עמוקות בשוקו אחד אחרי השני.

(איזה פריקית אני, הרחקתי לכת עד לדיזינגוף, ועוד באוטובוס! שיא הפריקיות או מה)

בקיצור, אני עם מפגשים גמרתי, הפעם באמת.

שום דבר טוב לא יוצא מזה, רק מעיכה של סושי חסר ישע ובחישה בסויה.

טוב, אז שוב זנחתי את בלוגי, ושוב מעריציי באשר הם יסקלו אותי במחקים תוצרת אופיס דיפו.

לא שיש לי מעריצים, חלילה וחס, למרות שנחמד לחשוב ככה, מדי פעם.

האמת, אין לי כח לעדכן. ובינינו, גם אין לי על מה.

חיי משעממים בעליל, וגם אם הם לא היו משעממים, במילא לא הייתי כותבת, כי אני פשוט עצלנית מדי

אניוואי, שמעתי לאחרונה על משהו חדש ומבריק ביותר (לא), מטבע של 2 שקל.

הגאון שהגה המצאה זו, שיקום ויעזוב את הקהל.

יש כל כך הרבה נושאים להתמקד בהם, יש מלחמות ורעב ומוזיקה מזרחית ולהקות של קטינים שגונחים בגרמנית,

והם מעדיפים להתביית על נושא מיותר זה, ולהשיק מטבע חגיגי של 2 שקל.

כן, ללא ספק יהיה לי מה לספר לנכדים על שנת 2007.

לא שזה גם יעזור הרבה, אולי יחסוך מקום בארנק, אנערף,

כי הרי כולם מסתובבים עם הרים של שקלים בכיס, ומטבע של 2 שקל כל כך יפתור להם את הבעיה.

יחי הגלובליזציה!

הו, באיי דה וואי -

סידרתי את חדרי, סוף כל סוף, ועכשו אשכרה רואים את הרצפה!

והיא מאד מטונפת, תודה ששאלתם.