המשמעות האמיתית

הזמן שעובר, דוהר ונעלם מבלי להשאיר הרבה חותם על החיים. הם מתקדמים במסלולם כמו כוכבי הלכת עסוקים בעצם קיומם וממשיכים לנוע מתוך אינרציה או הרגל. זה כמו להרגיש שמשהו עובר לידך ואתה לא בדיוק משתתף בו. תקופה קצת קשה מכל הבחינות, מה שהיינו קוראים בכדורגל (שאין לנו) תקופת מלפפונים.

החגים בפתח יוצרים סוג של אור בקצה השיגרה. משפחה, אוכל, מנוחה, טיול, ספר, סרט ואז.... מה? הרדיפה הבלתי פוסקת אחרי הזמן שנעלם תמשיך ביתר שאת. הרדיפה אחרי משמעות, אתה יוצר משמע אתה קיים. ללכת לעבודה כדי להתפרנס, כדי לכסות את הבור שנפער בחשבון, זה כמו למלא בריכה עם כוס. לא הייתי אומר שזה לא חשוב, אבל מה זה משאיר לנו? יום אחרי יום להיות במסלול ולספור את השעות שזולגות ממחוגי השעון ולא ניקוות בשום מקום.

דיברנו כבר על השיחרור מהפחד, על התמדה, מיקוד, אמונה וסבלנות. כלי הצידה שלנו לדרך, הכלים שיאפשרו לנו לחיות את החיים, להשתתף ולהיות חלק מהעשייה ומהטבעת החותם. הדרך ארוכה וצריכים להשתמש בכל הכלים העומדים לרשותינו. שיהיה בהצלחה.

אילו כמה הירהורים על המחאה המתפוגגת שהרגשתי צורך לשתף בהם. הרי תמיד נוכל להסתכל לאחור ולהגיד כמה שפר עלינו מזלנו, יש לנו גם זמן לכתוב, לבקר, לטייל, לתמוך, לעבוד, ליהנות אז מה רע? מעמד הבניים מתרסק מולנו ואנחנו מעדיפים לשים רטייה על העיניים ולהעמיד פנים שאנחנו לא שם.