יושב במשרד המחשבות נודדות לכל מיני כיוונים ברקע של שיר מתוך Buena vista social club בספרדית פורטוגזית מתנגנת. יום הכיפורים מתקרב ושוב מגיע הזמן לחשבון נפש.
מה עשינו השנה? לאן הגענו? גם מהבחינה הפיסית החומרית וגם מבחינה רוחנית וחברתית . מטבע עם שלושה צדדים, ממש כמו הגביש הקוואזי מחזורי המחומש שזיכה את פרופ' שכטמן בפרס נובל.
השיר מתחלף ל The girl from Ipanima והמחשבות מוסיפות לזרום לכל הכיוונים מתפרשות בענניות נמוכה כמעט מלנכולית. חומר, רוח, חברה , שלושה ממדים שמרכיבים את החיים ומייצבים את יסודות האושר. אפשר לסווג כמעט כל אירוע לאחד מהשלושה.
המילים קולחות ומתגלגלות מתחברות למשפטים ומחשבות שזולגות מקצות האצבעות אל המקלדת. מנסות לעשות סדר בזמן שחלף. מתכננות את השנה הבאה, מציבות יעדים ומטרות, בוחנות את ההישגים והתמורות שחלו. בשנה הבאה אני רוצה לעשות דברים יותר משמעותיים, לא רוצה לבזבז את הזמן שעובר ולא עוצר לרגע, למרות שאני מידי פעם עוצר ולו רק כדי להריח את הפרחים שמקשטים ומכניסים צבע לחיי.
שנה עברה עליי על משפחתי, קרוביי, חבריי, מכריי, ארצי, העולם. שנה שהביאה איתה אהבות, מחאות, המצאות, גילויים, טיולים, לימודים. שנה שהתקדמה בכל כך הרבה מעגלים: חלקם משיקים וחלקם חופפים, חלקם קטנים וחלקם גדולים, חלקם רחוקים וחלקם קרובים.
בשנה הבאה אני רוצה להביט לאחור ולהיות מרוצה, לראות את הדרך שעברתי ולחייך בסיפוק. לכמת את ההתקדמות מבחינה חומרית, להרגיש מסופק מבחינה רוחנית, להיות מעורה מבחינה חברתית.
ועד אז אני רוצה לבקש סליחה, להגיד תודה ולאחל שנה טובה וגמר חתימה טובה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
