הרבה שאלות נשארות תלויות באוויר, גם כשיש הרבה זמן לחשוב. אולי יש שאלות שלא צריכות לקבל תשובות. ולא , אני לא מתכוון לשאלות רטוריות.
יום הכיפורים עבר, זמן חשבון הנפש השנתי. למעשה כל יום אני עורך חשבון נפש פרטי קטן , עובר על מאורעות היום. מה עשיתי, איך, מה צריך לתקן ,לשפר. מה הייתי צריך לעשות אחרת. ויש מסקנות שחוזרות על עצמן כל פעם מחדש. חלקן קלישאתיות, אבל ככל שאני הופך בהן אני מוציא מהן את הקלישאה ומזכך את האמת מתוכן.
היה נאמן לערכיך ולדרכך. התייחס לכולם באופן שווה. שמור על פרופורציות נכונות. כל יום שעובר הוא נפלא בפני עצמו. חייה את ההווה, העבר תמיד יהיה שם ולעתיד יש זמן, הוא עוד יגיע.
אנחנו נוטים להיזכר בעבר בנוסטלגיה, לזכור רק את הדברים הטובים שקרו, לפאר, ליפות ולהתגעגע. בפועל זה רק מעיב על ההווה, והופך אותו לאפרורי, עד שגם הוא ייהפך לזיכרון מתוק ובר געגועים.
אלו המחשבות שעלו בי ביום הכיפורים, יום שמדינה שלמה , מתוך בחירה, כבוד לזולת, למסורת או בשם הדת מחליטה שלא נוסעים, לובשים לבן, ועורכים חשבונות נפש שמצטרפים ביחד לקולקטיב שהוא עם. (ולאו דווקא דתיים, יהודים או בני דתות אחרות).
עד כאן המחשבות שקיננו אצלי ביום הכיפורים.
אני נוטה לכתוב ולדבר הרבה על משמעות הזמן , והיטיב לתאר את זה אהוד בנאי ,אתמול בערב היה ראיון איתו לרגל הספר שכתב והגיעו לגיל 60 .כשנשאל מה הוא רוצה או מאחל לעצמו הוא אמר (בציטוט חופשי) "שהזמן יעבור יותר לאט " . באמת מבלי משים הזמן עובר מהר מידי