התמקמתי במשרד, קניתי ציוד, הכנתי כרטיסי ביקור וכל השאר. הגיע הזמן לשווק.
הכנתי מספר מכתבים שיווקים והתחלתי לשלוח באמצעות המייל, באמצעות הדואר ובפקס. שלחתי מאות מכתבים וחיכיתי לפניות של הלקוחות הפוטנציאלים.
במקביל התקשרתי לכל האנשים שהיכרתי במסגרת עבודתי. קשרי חיים זה אחד הדברים החשובים להצלחה.
הרבה הבטחות קיבלתי. רובן ללא קבלות. חלק מהאנשים לא רצה לעבוד איתי, משום שחשש ללא סיבה ממקום עבודתי הקודם. חלק מהם היו נחמדים אליי כל עוד היו צריכים אותי בתפקידי הקודם. וחלק, זה שהכי כאב, הודה בפניי, שיש אנשים ממקום עבודתי הקודם שרוצים לשים לי רגליים מסיבות אישיות ויעדיפו שלא יעסיקו אותי. כך אולי אשבר ואחזור למקום העבודה על ארבע.
שמעתי הרבה משפטים, רובם בסגנון - "נמצא דרך לשתף פעולה" - "נבצע איזה פרוייקט ביחד" - "נראה איך נוכל לשלב כוחות"
שום דבר לא יצא אל הפועל, אף אחד לא עזר אבל לכולם היו כוונות טובות. על זה כבר נאמר - " הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות"
הימים חלפו העבודה המשיכה, כמו שאומרים יש הרבה עבודה שצריך לעשות. למרות שזאת עבודה שלא מכניסה כסף. קמתי כל בוקר עם הרבה חשק ומרץ לעשייה. כשהגיע הערב, הצטערתי, לא היה לי מספיק זמן לסדר, לארגן, להכין ולשלוח עוד מכתבים. כתבתי תוכניות עבודה, פלחי שוק. ב - 10 , 11 בלילה הייתי חוזר לביתי ומחכה כבר שיהיה בוקר ואשוב למשרד.
הזמן לא עוצר מלכת הימים הצטרפו לשבועות וגם הם נאספו לחודשים.
קיבלתי מידי פעם עבודה קטנה פה, משהו שם. שום דבר לא רציני. התמורה לא מכסה את ההוצאות. לשבת כל היום לבד במשרד, כשחלק גדול מהזמן עובר מבלי לעשות כלום, זה מתסכל. אתה מגיע למחוזות רחוקים ולאט לאט האנרגיה והחיוניות זולגים ואוזלים.
התחלתי לקרוא ספרי ניהול, ספרי הדרכה, והגעתי למסקנה צריך לחשוב חיובי, להתמיד, להאמין ולא להשבר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
