המשמעות האמיתית

הים תמיד נותן לי השראה, וכשצריך לנקות קצת את המחשבות ולהחליפן במחשבות חיוביות אני הולך לים. ותוך כדי הליכה מתבררים הנושאים של היום ומתווה דרך הפעולה למחר.

לפעמים אנחנו צריכים את פסק הזמן הזה כדי ללבן את הדברים ביננו לבין עצמנו.

התחלתי מתקפת שיווק חדשה, בכל האמצעים המקובלים, פקס,מייל ודואר. כן זה הרגיל דואר ישראל. לפעמים זה עובד.

העסק צובר תאוצה מיום ליום. רואים את הכיוון והוא חיובי. 

אמר פעם מישהו שאם אתה רוצה לדעת מה יהיה בעתיד, ראשית אתה צריך לדעת מה היה בעבר. ההיסטוריה היא כמו גלגל ואותם דברים מתרחשים בהקשרים שונים. (אומנם הטכנולוגיה שונה, אבל בבסיסם של דברים הכל אותו דבר).

וזה מזכיר לי שפוקימה כתב מאמר בשם "קץ עידן הלאומיות". אני ממתין כבר להתגשמות שהכפר הגלובאלי יתחזק והמשמעות של הגבולות הפיזיים תיטשטש.

התחלתי לתרגל את עצמי להתגשמות של רצונותי. התרגיל הראשון שעשיתי היה תרגיל החניה (בפוסט :תובנה)*, תרגלתי אותו אין ספור פעמים עד שהפך להרגל. היום אני חושב על זה באופן טבעי, לא מודע. ברוב הפעמים כשאני מגיע למשרד מחכה לי, או מתפנה מקום חניה בסמוך. צרוף מיקרים? אולי.  העובדה היא שיש לי מקום חנייה.

הימים חולפים, יש באיטיות כמו כביש אינסופי, המתפתל בנוף מדברי וחולף בדרכו על תחנות בזמן, כמו ההרים הנישאים בשיפוליו של מדבר בשלושה צבעים שמסתדרים לפי גובהם. ויש במהירות כמו גלישה על גב הגלים הגבוהים שמתנפצים בסופו של יום על קו החוף.

אני עדיין מנסה לפדות את ההבטחות של החברים, בעת שהייתי שכיר בתפקיד בכיר. אבל הן חוזרות ללא כיסוי כמו ההוראה החדשה של בנק ישראל לאיסור חריגה מהמסגרת.

מילות המפתח לאופטימיות הגואה הינם: סבלנות, התמדה, תפילה, אמונה, שאיפה, דימיון והשאה (אוטוסוגסטיה)