לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

המשמעות האמיתית

ניסיונות להגיע למה שכולנו היינו רוצים, תהליך של שינוי מלא באופטימיות עם תובנות מועילות.

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2006    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

7/2006

פלאשבק


יום שישי, במשרד. מכין את תוכנית העבודה לשבוע הבא. המחשבות רצות, מנסה לנתח את כל מה שעבר השבוע. מהי דרך הפעולה הנכונה? איך לעשות את הדברים בצורה הטובה ביותר, ולראות תוצאות?

 

הרבה זמן התחבטתי בשאלות מהסוג הזה, שהטרידו את מנוחתי. שמתי לב שלאחרונה, הראש שלי כל הזמן עובד, גם כשאני ישן.

 

פלאשבק - אני ילד קטן, כבן 5 .

ההורים שלי החליפו את הספה בסלון. זאת שהיתה נפתחת למיטה בלילה. הגיע הזמן היא כבר עשתה את שלה. גרנו בקומה רביעית ללא מעלית. שני חברים של אבי באו כדי לעזור לו להוריד את הספה למטה. הם נאבקו במדרגות, כרעו תחת המשקל. הורידים בידיו של אבי התמלאו דם והתנפחו ונראו כמו צינורות של מעביר מים מתחת לזיעה שהחלה לכסות ידיו. הם הניחו את הספה למטה בחניה, עד שיגיע היום בו אפשר יהיה להוציא את הספה לפינת הרחוב. ביום האיסוף של העירייה. אהבתי, כמו כל ילדי הביניין לקפוץ על הספה, לשחק ולהתפרקד עליה פשוט איברים.

 

"אלטה זאכן, אלטה זאכן, מקררים, ארונות, תנורים. אלטה זאכן, אלטה זאכן..." קריאה פילחה את האוויר, כשסוחר הפישפשים התנהל במורד הרחוב, יושב במושב הקידמי המוגבה של עגלה רתומה לסוסה, שראתה זמנים יפים יותר בחייה חוץ באשר לגרור עגלה עמוסה לעייפה בגרוטאות. (כך לפחות אני מקווה). אבל כבר אז, משהו קינן בי, משהו שלא נתן לי מנוח.

 

קפצתי מהספה ופניתי לרחוב -"היי אלטה זאכן , אתה רוצה לקנות ספה. היא נפתחת גם למיטה" קראתי לאלטה זאכן במלוא נומך קומתי וקולי הצייצני. "בוא, בוא תראה".

ה"אלטה זאכן" עצר את סוסתו וירד ממרום מושבו באיטיות. הוא ניגש איתי לחצר החנייה והביט בספה ששכבה שם במלוא תפארתה הבלוייה.

"הספה שלך ילד" שאל.

-"היא של אבא ואמא שלי" השבתי -"כמה תיתן לי תמורתה".

"תראה, אני אתן לך חצי לירה, ובגלל שאתה ילד חמוד תקבל עוד 5 אגורות בשביל לקנות ממתק". לקחתי את הכסף שהאלטה זאכן נתן לי. הוא העמיס את הספה על עגלתו, עלה למקומו על המושב המוגבה והמשיך בדרכו.

ליבי פעם בחוזקה, אספתי את עצמי ורצתי במהירות במעלה המדרגות. בלי לעצור, מתנשם ומתנשף נכנסתי לבית.

"אמא, אמא, תראי. מכרתי את הספה שלנו. עכשיו אבא לא יצטרך לסחוב אותה וגם קיבלנו על זה כסף, תראי"

פרץ גאווה מילא את ליבי. הסבתי אושר להורי, עזרתי להם, הרווחתי כסף, כיף.

 

אולי, ורק אולי נולדתי להיות סוחר. אני יושב היום ומתכנן את תוכנית העבודה של השבוע הבא. מה אני צריך לעשות? עם מי להפגש? מי צריך היום את השירותים שאני מספק?

 

נכתב על ידי רונן לוי , 7/7/2006 11:44  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של רונן ב-13/7/2006 11:30



כינוי:  רונן לוי

בן: 63




15,987
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 40 פלוס , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לרונן לוי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על רונן לוי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)