המשמעות האמיתית

לפעמים אני מרגיש כמו נהג קטר שגורר אחריו קרונות עמוסים, אבל לא באנשים, בסיפורים וניסיונות. ברגעים של חיים: צחוק, אופטימיות, אתגרים, משימות. הרכבת מתחילה בתנועתה, הקטר מאמץ את המנועים ואלפי כוחות סוס נרתמים למשימה. לאט לאט הרכבת מתחילה לזוז ממקומה, רוצה לצבור תאוצה. וכמו נהג קטר אני לא יודע איך יהיה מהלך הנסיעה? איך נעבור את ההצטלבויות עם הכבישים? למרות הניסיון, האופטימיות. צריך להתקדם קדימה, בנחישות, בדבקות במטרה בלי לדעת אם המחסום בהצטלבות הבאה ירד ואף אירוע לא נתקע על הפסים.

אני ממשיך למשוך את הקטר, החלטתי לוותר על כמה מכרים שרק הבטיחו, בסיסמאות שיתופי פעולה. הרי יש לי ניסיון, אני תמיד יכול לשלוף איזה אירוע מהעבר, מאחד הקרונות. להזכר, ללמוד ולהפנים.

אני עדיין מרגיש את הטעם בפה, הטעם של העלבון, הטעם של האכזבה מחבר שסמכת עליו בעניים עצומות. אז מה חדש?

בארי היה ילד די מופנם, צנום, שחום,ללא ביטחון עצמי רב,לא היו לו חברים רבים. אבל הוא היה החבר הכי טוב שלי בגיל  6 , בכיתה א'. בהפסקות היינו יוצאים לחצר, לשחק תופסת או חמור ארוך. אחר הצהריים היינו נפגשים ומשחקים בגולות או בגוגואים. גם ההורים היו חברים וגרנו במרחק כמה רחובות אחד מהשני.  חלקתי איתו את אוסף הגולות שלי, היינו שותפים.

יום יום היינו מגיעים לבית הספר, מחכים לצלצול שאחרי הפסקת האוכל כדי לצאת לחצר, לשחק עם שאר הילדים. באותו היום בארי הביא לבית הספר חפיסת שוקולד. הילדים בהפסקה התגודדו סביבו. רצו שיכבד. היתה זאת שעתו הגדולה, כולם הקיפו אותו, רצו לשתף אותו במשחק כדורגל. התקרבתי לקבוצה הרועשת, רעיון הבליח במוחו של בארי שרצה להיות במרכז, להחשב בחברה.

"רוצה קוביית שוקולד" - שאל בארי

"כן" -  עניתי

"טוב אם אתה רוצה, אז תעצום עניים ותפתח את הפה" - אמר

בלב שלם ללא היסוס, עצמתי את עיני ופתחתי את פי, ממתין לטעמו המתוק של השוקולד.

בארי התכופף, הרים חופן אדמה חולית בידו, והכניס אותו לפי.

בשניה הראשונה לא הבנתי מה קורה. הטעם היה נורא, נחנקתי, רציתי להקיא, דמעות עלו בעיני. מסביב כל הילדים צחקו, טפחו על שכמו של בארי.

באותו היום אחר הצהריים כבר סלחתי לבארי.

אבל אותו טעם נורא מלווה אותי עד היום, לפעמים כשאני שולף אותו מאחד הקרונות. נזכר שלמעשה אין חדש גם חברים טובים מאכזבים.

במשרד החלטתי להמשיך במלוא הקיטור, ללא קשר ותוך התעלמות מאותם אנשים שכינו עצמם חברים. תמיד ישארו לי החברים האמיתיים אלה שכן שומרים על קשר, אלא שבאמת אכפת להם.

אני מאמין בהצלחה. הרי בסופו של דבר כמו תמיד רק צריך לצבור תאוצה ואז הדרך הרבה יותר קלה ומהירה.