היום הפוסט קצת שונה, הוא נוגע ברגע העכשווי. קטיושות בצפון, קאסמים על שדרות. משהו מזה מחזיר אותי לימי שלום הגליל. אנחנו מגיעים למצב הזה כתוצאה ישירה להחלטות ולמעשים שקיבלנו וביצענו.
אין אדם חף מטעויות, ואנחנו בתור מדינה צעירה ביצענו טעויות למכביר. אולי זה לא יהיה קורקטי ואובייקטיבי, כי הביקורת שאני מעביר באה בפרספקטיבה מסויימת והיא מתייחסת למעשים ותגובות שבוצעו בעבר. עצם הבעתה של ביקורת היא סובייקטיבית ותמיד תהיה מעיני המסתכל.
מדיניות של הבלגה והמתנה עד שאין ברירה תמיד יובילו לאסון. אופן קבלת ההחלטות צריך להתבצע ללא היסוס לאחר הערכת מצב יחד עם ניתוח דרכי פעולה אפשריות של האוייב. המתנה והבלגה יובנו על ידי הצד השני כחולשה.
אחד מצרכי היסוד של האדם הוא מניעת כאב. זה דחף מולד, כמו שתינוק דוחף את אצבעותיו לפיו מיד לאחר שנגע במשהו חם. מתוך אינסטינקט. אם היינו דואגים לפתח את עזה והשומרון מבחינת תשתיות, תעסוקה, דואגים לרווחה ופרנסה האינטיפאדה לא היתה מרימה את הראש. תן לאדם קורת גג, ביטחון, עבודה, פרנסה ויהיה לו הרבה מה להפסיד.
התנועות האיסלמיות נולדו מתוך מצוקות אמיתיות, הם פרטו על המצוקות הללו ולקחו אותם לכיוונים לאומניים, טרוריסטיים. אין קטליזטור לאיחוד כנגד האוייב, כנגד משהו כמו: לחץ, מצוקה, פחד, אבטלה, רעב. האדם מגיע לקיצוניות ברגע שאין לו מה להפסיד ולסכן.
הפיתרון לסגת מהשטחים ומלבנון היה נכון - בהתאם למצב שנוצר. הוא חסך חיי אדם, נתן לגיטימיות בינלאומית לישראל, הקל על משימות הביטחון והצבא. הביצוע והשימור אחרי ההתנתקויות החד צדדיות - היה חובבני ולוקה בחסר. ממש כמו חוסר היכולת לטפל ולשמר את הרצועה שבזמנים טובים יותר חצי עם ישראל היה יורד לשם לנגב חומוס ולעשות קניות בזול, כשהביוב היה זורם ברחובות, החינוך הדרדר לחינוך דתי איסלאמי פונדמנטליסטי, ועשרות אלפי פליטים המשיכו לחיות בקסבות.
ברגע שהחלטת לסגת חד צדדית אתה לא יכול להבליג, לוותר על שום הפרה. אי אפשר לתת לחיזבאללה לפטרל על הגדר, לתצפת, לבנות מוצבים ועמדות, לאסוף אינפורמציה. אי אפשר להתעלם מחפירת מנהרות, מהברחת אמצעי לחימה דרך הגבול והים. פעולות הענישה צריכות להיות מידיות, מהירות וללא היסוס. הלגיטימציה קיימת, אנחנו לא יושבים שם. וצעדים בהם מחבלים מתחמשים ונתמכים על ידי מדינות איסלאמיות קיצוניות ואירגוני טרור בינלאומיים, לא יכולים לעבור בשתיקה.
התגובה צריכה להיות חריפה, מיידית וחד משמעית.
ליבי נצבט, עם כל פיגוע, קטיושה וקאסם שנופלים בצפון, בדרום ובמרכז הארץ. עם שוחר שלום, חייב להיות אמון על רזי המלחמה.
בימים אלה אנחנו צריכים לדעת לספוג ככל שיידרש, עם כל הכאב והחרדה שכרוכים בכך. אנחנו צריכים להיות מוכנים לשלם את המחיר הנורא, על מנת לתת לצבא (ולילדינו) את הכוח להמשיך ולפעול עד שכל המטרות יושגו.
עד ששלום אמיתי ישרור ביננו לבין שכיננו. שלום שיירתם למיגור הטרור ולבנייה של חיים טובים ומאושרים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
