המשמעות האמיתית

היום יש לי פגישה חשובה בצהריים.

קצת קשה להתרכז בעבודה בעקבות המצב בצפון. אני מרגיש שידי קשורות. זה לא כמו המלחמות אותם עברנו. אתה לא יכול לעלות על ציוד, לצאת למילואים ולבצע את המשימה. עכשיו הלחימה מתנהלת מעליך ואין לך יכולת להשפיע עליה, או לקחת איזושהיא אחריות.

נזכרתי בלבנון על כפריה הציורים שבצידי הדרכים צומחים עצי תפוחים גדולים, יפים ומזמינים ובין ענפיהם משתרגים ענפי הגפן ואשכולות ענבים גדולים ומתוקים. חשבתי על עצי הדובדבן העמוסים לעייפה שבדיהם כורעים תחת עומס משקל הפירות. ראיתי בעיני רוחי את ארזי הלבנון בהרי השוף שמשקיפים על אגם קרעון. איזו מדינה, ומה עשו ממנה חבורה של טרוריסטים ופלגים פונדמנטליסטים שניכסו את הדת לעצמם. חבל, היינו יכולים להיות שכנים טובים.

יש לי המון זכרונות מלבנון, רובם קשים. אבל אי אפשר להתעלם מחבל הארץ הזה שהתברך בהרבה דברים אבל נושא על מיצחו סימן כמו אות קין. אולי בעתיד אתאר כמה תמונות מלבנון הפרטית שלי.

אני מתכונן לפגישה וכאילו כלום. אין לחימה בצפון, אין קאסמים בדרום. הראש בעבודה, אבל הלב עם העם בצפון ובדרום ועם חיילי צה"ל באשר הם שם. אנחנו פה ואנחנו חזקים.