המשמעות האמיתית

תמיד שאני לפני פגישה עיסקית, אני מנסה לראות איך היא תתנהל. מה אני אגיד, ומה הצד השני?

בסוף, הדינמיקה של הפגישה מובילה אותה לתסריט דומה, אבל לא תמיד באותו הסדר. הפגישה של אתמול היתה סבירה, יש עוד הרבה עבודה לעשות עד שהיא תבשיל לכדי פירות שנוכל להתהדר בהם.

המצב בצפון עדיין ממשיך להטריד אותי ואני מחובר לרדיו ולחדשות כמו מכור. אני חייב לקבל את המנה (החצי שעתית במקרה שלי) של החדשות האחרונות. מנסה לנתח את המהלכים הבאים. כואב את כאבם של הפצועים והנפגעים. חווה את חרדותיהם של התושבים במקלטים.

אני גאה על יכולת העמידה שלנו כעם. מנסה להתעלם מהסדקים הדקיקים שמנסים לשבור את רוחנו.

במשרד יש תקופה שקטה, אולי בגלל המצב, חייבים להמשיך החלטתי לבצע כמה פעולות שיווקיות:

לבצע חלק מהעבודה חינם ולהגיש אותה בתור קידום מכירות לשירותים שלנו.

לפרסם מודעה קטנה בעיתון ארצי.

להמשיך בנושא הפקסים והטלפונים.

אני ממשיך במלוא המרץ קדימה, לפעמים מאט קצת כדי לצבור כוח (זה התירוץ שלי) וממשיך הלאה.

מילות המפתח שמלוות אותי: שאיפה, אמונה, התמדה, סבלנות, דבקות במטרה, נחישות, חשיבה חיובית, רצון.

אני אקדיש לכל אחת מהם פוסט וארחיב את הדיבור עליהם.

קראתי היום מאמר קצר שמתחבר למלחמה הנוכחית, על המחשבות שלנו והחרדות שבאות בעיקבותיהן.

בעיקרון אנחנו לא יכולים לחשוב על שני דברים בבת אחת. נושא מסויים מעסיק את מחשבתנו עד שהוא מפנה את מקומו לנושא אחר, או עד שמשהו מסיט את תשומת ליבנו. המחשבה היא כמו פרפר שמרחף מפרח לפרח, מנושא לנושא. היא מעוררת בנו את הרגש ודוחפת אותנו לפעולה.

בכל פעם שיש בנו מחשבה על המצב, על הלחימה ומה יקרה, או בכל פעם שמתעוררת בנו מחשבה לא טובה שגורמת למצב רוח לא טוב, חרדה או פחד. נחליף אותה במחשבה אחרת, אופטימית. נאבק במחשבות הקשות שמסתננות ונפנה אותן לכיוונים חיוביים, טובים, שמחים ושקטים. מהר מאוד מצב רוחנו ישתפר. 

התמכרתי לכתיבה בבלוג, למרות שאין כל כך הרבה כניסות. אני מודה לקוראים, למגיבים ולאלו שקבעו כאן מושבם. אני מחפש כל יום נושא לכתיבה, הגעתי למסקנה שאני אוהב לכתוב. כתבתי הרבה למגירה, אבל לדעת שמישהו קורא, מעריך, מגיב - זה מחזק.