המשמעות האמיתית

אחרי החדשות הנוראות של אתמול על הקרב בבינת ג'ביל ותוצאותיו . ולמרות שאני יודע שבכל מלחמה יהיו נפגעים ויש לה מחיר, שחלק מחבריי הקרובים שילמו, כדי אנחנו נוכל להמשיך את ביניין הארץ ונוכל לקיים חיים. בטני התהפכה, הרגשתי כאילו מישהו נתן לי אגרוף ישירות לכליות, וההרגשה הכללית היתה קשה.

אבל אנחנו בתור עם שסבל רדיפות וגירושים יודעים שחייבים להמשיך, בנחישות, בהתמדה לשאוף קדימה כי זה ביתנו.

אני רוצה להקדיש את השורות הבאות שכתבתי במלחמה הקודמת לכל הלוחמים, משהו שמתאר את ההרגשה והכמיהה לעתיד טוב יותר ולדברים אחרים, את הדילמה בין הרצוי למצוי של האין ברירה.

מה רבו הדברים

אותם ראו עיני

ראיתי שנאה וכעס

משטמה ומלחמה

שדות חרוכים וילד בוכה

ואני עודני נער

מה רבו הדברים

אותם החמצתי

טעמה של אהבה

ניחוח נרקיסים

כוחה של מנוחה וריח החציר

ואני עודני ילד