הייתי חייב לכתוב עוד משהו היום, מבטיח שאשאיר את העצבות בצד יחד עם הכאב והיגון אז משהו אחרון, עוד כמה שורות שכתבתי בערך באותה תקופה של " מה רבו הדברים" (ברקע מתנגן שיר של יוס בנאי "יפה שלי" ומוסיף לאווירה
דמעה
היא גדולה ויפה
כיהלום תלויה
מלוחה ושובה
והלב הרגיש
מתכווץ למָראַה
כה גדולה עגולה
כטיפה בים
מבטאת רגשות
בכי ושמחה
מוות וחיים
וכקשת בענן
מול השמש צִבְעַה
והלב נצבט
כה גדולה ויפה
הופ זלגה לה נטפה
מלוחה ושובה
הדמעה מבטאה
את מהות החיים
ויגון המתים
מקווה שהצלחתי לנגוע, בכל אופן אנחנו נמצאים בתקופה לא פשוטה.
ברקע מתנגן לו השיר "מה חשוב היום, מה?
מה חשוב אתמול, מה?
מה חשוב הכל, מה?
אם נמשיך לרצות, מה?
יסתדר הכל"
בביצוע של ריטה, " לא נדע גם פחד, לא נדע מכאוב"
כמה שהשיר הזה מתאים למצב משדר משהו שהוא כמו עצבות אופטימית.
אני יושב במשרד אחרי יום עבודה עמוס, רוב היום הייתי בחוץ בנסיעה ממקום למקום. ככה גם המחשבות רצו ממקום למקום, בעיקר למקומות טובים, (זוכרים: החלפת מחשבות). מצפה לשבת שקטה, חדשות טובות.
בתקופת לחימה העסקים חלשים, חצי מנסים להתמודד עם טילים, קטיושות וחוסר לקוחות וחצי עסוקים להתמודד ולתמוך באורחים מצפון. כשאני מנתח את המצב ועושה לעצמי הערכת מצב מדינית לצערי, המצב לא הולך להיות יותר טוב חוזרים אליי כל הזכרונות ממלחמת לבנון, זאת שקראו לה מבצע ב - 82 .
בתקווה לזמנים יפים והרבה אהבה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
