חודש עבר מאז תחילת המלחמה. התמכרתי לחדשות, כאבתי את הנופלים והפצועים. המצב בצפון השפיע על הכלכלה ועל מצב התיירות. עד שהייתה התעוררות השקעות זרות, קניית חברות, עודף מיסים, הורדת מע"מ באה המציאות וטפחה על פנינו.
אני חושב על כיוונים שונים ומרגיש שהזמן זולג לי מבין האצבעות, אני חייב למצוא את הנתיב לאוטוסטרדה. מידי פעם אני מרגיש את מהמורות הדרך ויודע שאני לא נמצא בכביש הראשי. אנחנו תמיד נעים במרחב בין אופטימיות לפסימיות, בין שמחה לעצב, בין אהבה לשנאה. אני מרגיש כטובע שמרים את הראש מעל המים מחפש עוד אוויר למלא את הריאות, אבל עדיין מחייך ומאמין שהטוב יבוא.
החלטתי ללהעמיק את פרישת רשת הקשרים, לנסות ולהיעזר בזוכרי חסד נעורים.אין ברירה, גם עסקים במרכז נפגעים במיוחד עם הם מושפעים מהמצב הכללי.
שנה ושמונה חודשים אחרי שפרשתי מהעבודה. אני מסתכל לאחור ורואה הרבה דברים מוצלחים, כשלונות קטנים, אמונה חזקה, שאיפה,עליות ומורדות. תמיד נמצא הפיתרון, קרש ההצלה הגיע בזמן, אז התקווה נשארת.