נמצא בשלב של אופטימיות זהירה לגבי המצב. שמח שזה נגמר (בשלב זה), אבל יחד עם זה נשארו הרבה שאלות פתוחות. אני לא מסכים עם כל המהלכים שבוצעו ויש בי הרבה ביקורת על המלחמה האחרונה.
במשרד אני עומד בפני החלטות חשובות. מקווה לטוב (תמיד), ממשיך לדחוף קדימה, לבחון מהלכים ודרכים איך לקבל יותר עבודה, צריך להכין תוכנית פעולה חדשה ולבצע.
בנתיים חשבתי המון, אבל עדיין לא מצאתי את הדרך. אני יושב במשרד מאזין לרדיו, לשירים המתנגנים. השמש התחילה את מסעה לכיוון הים ואני מרגיש ששאר הדברים עומדים ולא זזים. לזמן יש את הקצב שלו והוא גמיש ואלסטי
הזמן זוחל בצעדים מהירים
שועט כסוס במרחבים הפתוחים
רץ וגומא מרחקים ושנים
ויש פעמים שהולך כצב
זוחל ונמתח כסופר את השניות
כזהו הזמן פועל תמיד כרצונו
יזחל בשעות הקשות
וירוץ בהנאות הגדולות
ברדיו מתנגן השיר המחודש של סיל "לא,אנחנו לא נשרוד, אם לא, נקבל קצת שגעון" (אם לא נתנהג קצת באופן שרוט, בקלילות) כמה שזה נכון, צריך לקבל את החיים בחיוך ובקלות.
אז ברוח זו, עוד קצת על עצמי. עוד שיר קצר נוסף שכתבתי מתישהו...
מי אני?
שוכב כך לבד במיטה
ושואל מי אני?
אני זה היא ועוד משהו
אני זה משהו חושב
חושב עליה
שוכב כך לבד
בחוץ הגשם יורד
ווילון מכסה החלון
והיא אי שם במרחק
חושבת מי אני?
אני זה הגשם שיורד
והרוח שנושבת
אני זה מנגינה
שמנווטת בין התווים
אני זה את והיא
שוכב כך לבד במיטה
וחושב מי אני?
שיהיה לכם סוף שבוע קסום, נפלא ושקט
בבלוג זה
בכל הבלוגים
