אני אוהב ללכת בים, זה משרה שלווה ורוגע המוח מתנקה המחשבות מזדקקות ומתמקדות. אני אוהב את הים במיוחד בשעות הבוקר. ללכת על החול הרך להגיע לקו המים לחוש בכפות הרגליים את החול המתהדק, להרטב מעט.
הולך בים, מדד המדוזות עומד על 0 זה השבוע השלישי, גופותיהן הצרובות נעלמו מהחופים. הים שולח לשונות ארוכות המלחכות את החול ומזילות קצף לבנבן, שמזכיר לי כוס בירה קרירה. האוכלוסיה משתנה יחד עם השעה, מקשישים הטובלים במים בשעות הבוקר המוקדמות, שמתחלפים במשפחות עם ילדים ועד לבחורות לוהטות שלא משאירות הרבה לדימיון.
הרוח הנעימה מלטפת את הגוף, המיית הגלים נותנת קצב לצחוק הילדים והמחשבות שלי מרחיקות להמשך הדרך. השמש עדיין לא קופחת ומשלימה את התמונה הצבועה בשלל גווני כחול שמתאחדים בקווים ארוכים, מעוגלים ורכים.
שבוע הבא הוא שבוע משמעותי, אמורה להיות לי פגישה חשובה שתשנה את המצב מקצה לקצה. אני מעודד, בטוח בהצלחה ומצפה להמשך. כרגיל אני מביים במחשבותיי את מהלך הפגישה ואופן הצגת הדברים. קובע מה המטרה אותה אני רוצה להשיג ואיזה תוצאות אני רוצה לקבל.
הים מזכיר לי געגוע, לא לחינם יש את המושג מעבר לים. כמיהה למשהו שנמצא רחוק מאיתנו משהו שהיינו רוצים להשיג. געגוע במובן הטוב של המושג, געגוע שבונה ציפייה מתוך אהבה. ציפייה למשהו שאנחנו מכירים ויודעים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
