בסוף השבוע ישבתי בבית המלון בים המלח, חושב על השבוע האחרון. איך הדברים התגלגלו ומה יהיה מעכשיו? ישנם הרבה סימני שאלה משום שהנושא מורכב. אני צריך לטפל בהמון דברים, לסגור דברים פתוחים, לקשור שרוכים פרומים.
ים המלח הוא מקום נפלא, חבל שהוא לא משווק כראוי, המקום משול ליהלום לא מלוטש. אחד מפלאי עולם שמונח ללא פיתוח, שיווק, קידום.
שכבתי על המים מחשבותיי מתרוצצות, פורחות לכל הכיוונים. שלווה, רגיעה, ציפייה. מצב רוח מרומם, מחשבותיי נדדו בין היתר לישראבלוג ולכתיבה. וההחלטה היא ברורה, אני אמשיך לכתוב, בחודשים האחרונים למדתי להכיר חלק האנשים שקוראים את מה שאני כותב ויש איזו הרגשה של קירבה. אני אוהב שמתייחסים, שחושבים,שנהנים, שמתעניינים, שמחבקים.
בנתיים אני ממשיך את העבודה כרגיל, עושה את המיטב עבור הלקוחות הקיימים חושב על המשך העבודה ועל השינוי האישי הצפוי.
כחלק מהמחשבות ומהמאורעות שקרו בשבוע האחרון, מצאתי שיר שכתבתי שמסמן את האופטימיות שלא צריכה להעלם.
יש סימן בשמיים
יש סימן בשמיים
שאומר את הכל
סימן החיים
יש דברים יפים בחיים
אמונה ואהבה
ויש אהבות שלא מתגשמות
אל תתאכזב
כי יש סימן בשמיים
יחלפו חודשים
יזרמו הימים
נדידה ואביב
והדברים היפים לפעמים מתממשים
כן יש סימן בשמיים
שאומר את הכל
סימן החיים
אני מקווה שתמצאו את האהבות שלכם בחיים (לאו דווקא במשמעות אהבה בינאישית) וחלומותיכם/ן ייתגשמו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
