המשמעות האמיתית

אני מאמין שכל אחד צריך לעשות למען הזולת, הקהילה, החברה, המדינה כל מה שהוא יכול. לא רק בתקופת משבר, במלחמה או בעת צרה, שאז כולם מפגינים סולידריות ואחדות.

יש בנתינה, בהתנדבות הרבה מהתרוממות הנפש. הרגשת הנותן לא נופלת מהרגשת המקבל (אם עושים את זה בצורה נכונה). בחמש השנים האחרונות, התקבצנו כמה חברים ואחת לחודש וחצי פחות או יותר אנחנו עוזבים את העבודה משאירים את המשפחה מאחור ונוסעים לאחת מיחידות צה"ל.

מביאים איתנו מגוון סוגי בשרים, סלטים, עוגות, כלים חד פעמיים. מגיעים ליחידה בתיאום, נכנסים למטבח, מבשלים, עורכים את השולחנות בחדר האוכל ומפנקים את החיילים בארוחה משובחת. (כמובן שגם מגישים וכדומה.)

יש לנו כללים ברורים: רק יחידות קרביות, חיילים סדירים שתופסים קו. לא מסיבות שיחרור, או מסיבות מכל סוג שהוא. רק חיילים באמצע פעילות או אימונים. אנחנו לא עושים שום פרסום, מגיעים אלינו מפה לאוזן. אף אחד לא יודע שזה אנחנו, קראנו לעצמנו חמ"ל - חברים מבשלים לחיילים. לכל אחד יש תפקיד מוגדר בצוות, כל אחד אחראי על משהו, בשרים, סלטים, עוגות, כלים חדפעמיים, פיתות, תבלינים, פסטלים, קובה וסיגרים מרוקאיים. הצוות מורכב מכל מיני בעלי מקצוע, חלקנו היינו קצינים קרביים ומפקדים במילואים, שעכשיו נכנסים לתורנות מטבח ומבשלים לחיילים הנפלאים האלה.

אושר גדול, לראות את החיילים האלה מצנחנים, גולני, הנדסה, גבעתי,נח"ל,שיריון, תותחנים, סיירות, אוכלים בכזה תיאבון. פניהם אומרות תודה, מישהו חושב עליהם כל הזמן, ולא רק בזמנים הקשים.

אתמול היה יום כזה, וזה היה מיוחד משום שפעם ראשונה הבן הגדול שלי א' (14) הצטרף אלינו. נסענו לפלוגה של גדוד 50 מהנח"ל, בצפון. נסיעה שערכה כ - 3.5 שעות מהמרכז. הבאנו איתנו מכל טוב הארץ, סטקים ופרגיות, צ'וריסוס וקבב, הכנו מנות ראשונות, מטוגנים פסטלים, סיגרים וקובה. מאפה בצק ממולא בבשר טחון, סלטים: ירקות, ירקות בטחינה, גזר, קול סלואו, חומוס עם טחינה ובשר טחון, מטבוחה, חצילים במיונז. שמנו צלחות עם פיתות תימניות אורגינל עבודת יד. הכנו את הבשרים: סטקיים בתנור, פרגיות חצויות מתובלנות בגריל, קבב וצוריסוס. הכנו צ'יפס דק דק, וכמה מנות צימחוניות. הכנו מיץ לימון קר ולקינוח הגשנו עוגות שוקולד ואגוזים (פרווה).

בדרך כלל אנחנו נותנים חמגשיות לסיורים ומה שנשאר שולחים ארוחות גם למוצבים ליד.

עוזרים לנו כמה אנשים טובים, אנשי שיווק של מפעלים שתורמים לנו ככל יכולתם מהתוצרת שלהם.

אבל אתמול כשהבן שלי הצטרף ונדבק בהתלהבות שלנו ובעבודה הקשה, ואמר שבחופשים הבאים שלו הוא רוצה להצטרף אלינו, ליבי התמלא גאווה גדולה. הצלחתי להעביר לו את ההרגשה הנפלאה הזאת של נתינה ועזרה מתוך רצון אמיתי ולא על מנת לקבל משהו בתמורה.

אז זהו זאת פעם ראשונה שאני כותב את זה, כי ליבי מלא שמחה. ואולי גם אתם מכירים איזשהו חייל שקיבל את הכרת תודתנו על זה ששלוש שנים ולפעמים אף יותר, שומר על גבולות ארצנו. 

אני מקווה שזה ייתן מוטיבציה לאנשים נוספים לעשות משהו עבור החברה והמדינה שלנו.