ערב חג שמחת תורה, פעם ראשונה שאני כותב מהבית. הילדים פינו לי קצת את המחשב. השבוע עבר מהר מידי, לא הספקתי לעשות את כל מה שרציתי, אבל יחד עם זאת הספקתי לעשות אינספור דברים. (מלבד קצת עבודה).
ביום רביעי אחרי העבודה, נסענו לירושלים. אווירת החג היתה בכל מקום. הסתובבנו בשוק מחנה יהודה, התפעמנו מהריחות, מהצבעים, מהססגוניות, מהאנשים. קנינו חלבה נהדרת, חלבת קקאו עם שברי פולי קקאו. מעדן אמיתי, גם למי שלא מחבב חלבה באופן קיצוני. אכלנו והתענגנו על מעורב ירושלמי ראוי לציון.
אחר כך נסענו לכיוון העיר העתיקה, עצרנו ליד מלון קיג דיויד, ומשם הלכנו ברגל, לכיוון שער יפו. יש קסם מיוחד בירושלים בכלל וירושלים העתיקה בפרט. טיול בסימטאות מעורר בך כיף, שלווה, התחברות לעצמך. נוף מדהים של ירושלים נשקף מהחומות, בקרבת מגדל דויד. אישתי ציינה שזה לא נופל משום מקום באירופה. ירושלים העתיקה ציורית באותה מידה ויש לה את תוספת הקדושה שאופפת אותך מכל הכיוונים.
ירדנו לכותל המערבי, הימים ימי שלושת הרגלים, חול המועד. אלפי חרדים באו לכותל, השרו קדושה. דוכני תפילה הוקמו בכל מקום. ארונות קודש עם סיפרי תורה הוצבו בסמוך לכותל. הכל היה שטוף באווירת החג.
ההחלטה שהתקבלה, את העלייה לתורה של ט' הסנדביץ, שיחגוג בר מצווה בסוף פברואר, נערוך בכותל.
בדרך חזרה שתינו מיץ רימונים סחוט טרי, קינוח נפלא לערב קסום.
יום חמישי הגיע, אחרי הכנות רבות של איריס, תיאומים מוקדמים ופינוי הזמן אישרתי את הגעתי. יום הולדת למוקה, כן אני מגיע.
איזה מפגש מרענן, לחוף ימה של הרצליה. במקום חביב עליי, זכיתי להכיר את האנשים האמיתיים, החמים, המרגשים שנמצאים מאחורי המילים. אנשים שקראתי, שדימיינתי איך הם נראים, מה הם חווים. אנשים שקוראים מה שאני כותב. זאת הרגשה נפלאה שהכינויים הופכים לפנים ושמות. בדרך כלל כל מי שכותב בלוג, סיפור קצר, שיר, אין את המפגש הישיר עם הקוראים. (למעט ערבי קריאה). זאת הרגשה נפלאה לקבל משובים, חיזוקים, חיבוקים.
היה מפגש טוב, הכל זרם. השיחות קלחו, ההכירות העמיקה, דברים התבהרו.
שמחתי להכיר את כולכם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
