המשמעות האמיתית

כנראה שעכשיו אנחנו נמצאים בעונת המלפפונים או בניסוח אחר במגמה דובית. (שהשוורים כבר יגיעו).

כמו שכתבתי בעבר, אני אוהב לבשל. (כתבתי פוסט בנושא "ארוחה" ששילבתי מתכונים שבישלתי בסיפור שכתבתי). אתמול נחה עליי המוזה ובישלתי צלי בקר בירקות שורש ועגבניות. יצא מדהים, יעיד על כך מייל שקיבלתי מאישתי שהתמצה במילים:

הבשר היה אחלה, דליקטס...

יש בבישול משהו מרגיע, לקלוף, לשטוף, לקצוץ, לפרוס, למעוך, לתבל, להשרות, לבחוש, לקפל, לטגן, לצלות, לאדות. משחרר הרבה קיטור.

היצירתיות באה לידי ביטוי, רק אתה, חומרי הבישול והמחשבות. יש בבישול גם מהנתינה, מהרצון לענג, לעשות טוב למי שאוכל ונהנה. אתה מכניס לזה חלק מעצמך. שני אנשים שיבשלו את אותו המתכון בדיוק, לכל אחד מהם ייצא משהו אחר.

המחשבות רצות לכל הכיוונים, מתמקדות באלף ואחד פרטים, בתיזמון, בסדר ההכנסה לסיר, במסגרת ולא רק בתמונה.

הרבה אהבה, תשומת לב, דיוק, מושקעים פנימה. צריך שיהיה לך את הקשר עם התוצר הסופי. כשאני מבשל אני אפילו לא טועם. אני יודע בביטחון שייצא טוב, שתהיה הרמוניה בין המרכיבים, הרי הרבה אהבה מושקעת שם.