לפחדים שמקננים בנו, שמשתקים אותנו יש הרבה סיבות. כתבתי על הפחד המשתק מכולם – הפחד מפני העוני. אולי הוא לא הנפוץ ביותר, אבל מבחינת היכולת שלו לקבע אותנו, מבלי לבצע פעולה שתחלץ אותנו מהמקום בו אנחנו נמצאים, הוא הגרוע ביותר. לאו דווקא עוני פיזי מרוד, אלא מנטאליות של עוני, של מחסור, של פחד ממה יהיה, מהצלחה, מהתמודדות עם קשיים. בקטע הקודם כתבתי על הסימפטומים לפחד הזה.
יש פחדים נוספים שאפשר לאפיין ומכילים בתוכם הרבה סממנים משתקים, לפעמים מבלי שאפילו נהייה מודעים לקיומם. אלה פחדים שמהווים קרקע פורייה ומצע גידול להנביט את זרעי הכישלון וחוסר ההצלחה. פחדים שמונעים מאיתנו להגיע למקום שאנחנו רוצים להגיע, מבחינה רוחנית, כלכלית, חברתית, אישית ותעסוקתית.
הפחד שמה עברנו את הגיל בשביל לנסות דברים חדשים, בשביל להתמודד עם אתגרים חדשים. התירוץ של הגיל כסיבה להימנעות מביצוע פעולה לכיוון השינוי. אנשים שמקרבים או נמצאים בגילאי ארבעים, חמישים, משכנעים את עצמם שהרכבת עברה, זהו פספסנו את ההזדמנות שהייתה לנו. אם היינו יותר צעירים. אם היינו לומדים משהו. אני מחכה לפנסיה, מה אני אעשה. בגילי מי יקבל אותי לעבודה.
זה לא ככה, זהו הגיל שבו האדם מיושב, הוא צבר ניסיון חיים, יש לו שיקול דעת ותבונה. כל כמה דקות נכנסת רכבת אחרת לתחנה, אפשר לעלות לכל רכבת שרוצים, מתי שרוצים. אף פעם לא מאוחר.
הפחד הזה מתבטא בהשלמה עם מקום עבודה שלא מרוצים בו, עם הורדת הראש וקטילת כל יוזמה חדשה או שינוי. הסימפטומים הם שחיקה בעבודה, הרגשה כללית לא מספקת, ניסיונות להיראות צעיר יותר, להתלבש ולנסות להתנהג כמו הצעירים יותר. במקום לקבל אותנו כמו שאנחנו, עם החן של הבגרות, יש לנו נטייה להתקבע לעבר ולאמץ ולהאמין במשפטים מופרכים כמו "העולם שייך לצעירים", "אי אפשר ללמד כלב זקן תרגילים חדשים". כל יום שעובר בחיים אנחנו לומדים, ויכולים ללמוד דברים חדשים. אנחנו יכולים להתמחות, להתנסות, להשתלם, להרחיב אופקים כמעט עד אינסוף.
אחד מהפחדים העיקריים הנוספים הוא חוסר ביטחון עצמי באהבה, הפחד מאובדן האהבה של האוהבים אותנו. פחד שמביא אותנו לחוסר אמון, עצבנות, נדודי שינה. קנאה בלתי מוסברת ללא סיבה, חשדות, חששות והתייחסות לאהבה כאל תחרות. שמישהו/י לא י/תשיג אותי. את מי את/ה אוהב/ת יותר. מאפיין נוסף הוא מציאת מגרעות באנשים הסובבים אותנו. מגרעות מכל סוג ומין, אינטליגנציה, מראה, התנהגות.
גם פה צריך לחיות בביטחון, לאפשר מרחב מחייה סביר. לקבל את הסובבים אותנו כמו שהם, לאהוב ללא תנאי, אהבת חינם. אני בשום אופן לא אומר שלא קורים מקרים של חוסר נאמנות, או בגידה. אבל אני מאמין שלכל דבר יש סיבה, וצריך לבטל את החיים במתח שנובע מהפחד הזה של אובדן האהבה.
אם נאהב ללא תנאי, מבלי להעביר ביקורת, לחפש פגמים. מבלי לחנוק ולהעיק על הסובבים אותנו. אם לא נפתח תלות מכל סוג שהיא. נתמקד באהבה, בחיים, נחייה את ההווה ולא את העבר או בשביל העתיד, הפחד הזה יתפוגג וייתן לנו להמשיך בדרכנו להצלחה ולאושר.
הרבה אנשים לא חיים את ההווה, לא חווים עד תום את מה שיש לזמן ולמה שנמצא סביבם להציע. חיים בעבר, עם חשבונות קטנוניים, שמירת טינה, חוסר פרגון. "חופרים" בעבר, כל הזמן מנסים לנתח "למה היא/הוא התכוון/ה, למה אמרו מה שאמרו, עשו לי, אמרו לי. או שחיים בשביל.... , בשביל העתיד, הפנסיה, הילדים, ההורים, האהוב/ה.
לחיות את ההווה, את החיים שלנו עם כל הטוב והנפלא של העולם. עם השמש הזורחת, הגשם המטפטף, הפרחים הפורחים, הילדים הגדלים, וכל האנשים האהובים בחיינו. עם ולא בשביל.
על יתר הפחדים בפעם הבאה. שיהיה לכם סופשבוע נפלא ומחייך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
