המשמעות האמיתית

עוד יום שישי יושב במשרד, מסכם את השבוע שחלף. בין סידור הניירת,  להשקיית העציצים.

התערוכה עברה בהצלחה רבה. כל המטרות שסומנו הושגו במלואן. זכינו לחשיפה אדירה, היו כתבות במהלך השבוע בכל העיתונים. (מידיעות אחרונות, גלובס, מעריב ועד ליתד נאמן) כיכבנו ברחבי האינטרנט (Ynet, Walla ) ובעשרות אתרים מקצועיים. כל מקבלי ההחלטות שרצינו שיגיעו לתערוכה וייחשפו למוצרים הגיעו אלינו לתצוגה. לא יכולתי לקוות לטוב יותר.

עכשיו הגיע הזמן לממש את הפוטנציאל הגלום ולסגור עסקאות. בתקופה הקרובה אהיה עמוס עבודה, יש לי גם הרבה מחויבויות בתחומים האחרים שצריך להשלים.

לא שכחתי שאני עדיין צריך להשלים את החלקים של "המנעות מפחד, הדרך לשינוי" שעדיין לא השלמתי.

מצפה לשבת רגועה, להטענת מצברים. חשיבה ותכנון לעתיד. העייפות המצטברת והמתח הרב, בזמן האחרון מתחילים להראות את אותותיהם. (גם בבלגאן שבמשרד וערימות הניירת שהולכות וגובהות)

השבוע הלכתי לשתי אספות הורים בביה"ס של הבנים. לשמחתי הן היו באותו היום, לפני פתיחת התערוכה. זה נתן לי הרבה כוח להמשיך, ליבי נמלא גאווה על הישגי הבנים בלימודים, גם שפע השבחים שהרעיפו המורות על א' הבכור וט' האמצעי,  הוסיפו להרגשה הטובה ולידיעה שאנחנו מגדלים דור המשך ראוי וילדים נפלאים.

א' הקטנה חטפה וירוס שמסתובב עכשיו, ונשארה בבית בשלושת הימים האחרונים. קצת כאבתי על כך שהיא נאלצה להישאר לבד עד שאחיה יחזרו מהלימודים.

פינקתי אותה במרק עוף שניחוחותיו מילאו את הבית והזכירו לי פרסומת של חברה מסוימת. הכנתי גם סלט חצילים במיונז שאפיתי בתנור וצליתי בגריל. (זה יותר בשבילי, הילדים עדיין לא התחברו לחצילים.)

עוד שבוע עבר, שבוע בסימן תערוכה. שבוע בסימן התקדמות. ברדיו מתנגן לו השיר "זו לא הצורה של הלב שלי" של סטינג בביצוע המחודש. ואני חושב על צורת הלב שלי ויום השבת המתקרב עוטף אותי ברכות ושלווה. ואני לוקח איתי את המילים אהבה, שלווה, אמונה, התמדה, נחישות לשבוע הבא.