משיטוט וקריאה בבלוגים פה בישרא, נחשפתי לאנשים נהדרים, לכותבים נפלאים. נכנסתי מעט לחיים של אנשים אחרים. את חלקם גם הכנסתי לחיי שלי, דרך קריאתם את הבלוג שלי.
מצאתי את עצמי נוסע במכונית, מסתכל על הבניינים החולפים לצידי הכביש וחושב. חושב על כל החיים שמתנהלים בדירות שמסביב. על האנשים שחיים שם, אוהבים, שונאים, שמחים, עצובים.
לפעמים אנחנו חיים בתוך הבועה של עצמנו. כאילו כלום לא קורה בעולם שבחוץ. בעולם שלנו כמעט כל האנשים אותו דבר. הם גרים באותה שכונה, הילדים הולכים לאותם בתי הספר, אותם החוגים. כמעט לכולם יש את אותן הבעיות, אותן השמחות. אנחנו חיים במעין שבלונה, תבנית שלתוכה נוצקים חיינו ומעט מאוד משתנה. מעטים פורצים את המסגרת הזו של השגרה.
מעט מאוד אנשים רואים גם בועות אחרות, מה מתנהל שם. תסתכלו רגע לצדדים ותראו שלמעשה מסביבכם הכל דומה, רמת החיים, צורת הלבוש, סגנון הלבוש. לא, זה לא מחקר אנתרופולוגי. אני בסך הכל מנסה לגעת בחיים עצמם, בחומר ממנו הם עשויים.
מחוץ לבועה שלנו, יש גם חיים אחרים. חיים בתוך בועה אחרת, מציאות אחרת, חברה אחרת. קשיים מסוג שונה, לפעמים אני מסתכל על הדברים מהצד, ומתאר לעצמי את החיים כמו הרבה בלונים. כל אחד חי בבלון שלו, כל משפחה היא בלון. ואז הבלונים גדלים לשכונות, לאזורים, לערים.
מידי פעם איזה בלון מתפוצץ, יורד ממנו האוויר ויש גם הרבה בלונים כמושים, מלאי קמטים שהאוויר כבר לא מותח אותם ומדגיש את הצבעוניות הנפלאה שלהם. בלונים שמשלימים ומקבלים את צורת חייהם ולא מנסים לשנות אותה. לא מנסים להתמלא באוויר, לשנות את המציאות בה הם חיים.
הרבה דברים לא נמצאים בתחום המציאות שלי. אני מנסה אומנם לצאת ממנה מידי פעם, לראות איך אחרים חיים ומתמודדים עם הקיום. אני מנסה לעזור ככל שניתן, אבל קשה לי לקבל את ההשלמה של קבוצות אוכלוסיה ופרטים עם חיים בתוך עוני, מחשבה שהאלטרנטיבה היחידה היא מה שמכירים ואין אפשרות לפרוץ את המסגרת.
מעולם לא קיבלתי את צורת המחשבה הזאת ולעולם לא אקבל.
לדעתי הכל תלוי בנו, בצורת המחשבה שלנו, במידת ההתמדה והרצון שלנו. אני מאמין גדול במחשבה יוצרת מציאות. חישבו מחשבות חיוביות, יחד עם ביצוע פעולות מעשיות כדי להתקדם לעבר היעדים שקבעתם לעצמכם. חישבו על כל הטוב שמקיף אתכם. אומרים שאלוהים נמצא בפרטים הקטנים – גם החיים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
