עוד שבוע חלף, עבר מן העולם. השאיר חותמו בצורת סימן על חיינו, פרח והשאיר זיכרון. כמו כל השבועות שלפניו. זיכרונות טובים, מענגים. זיכרונות כואבים, קשים. – זיכרונות החומר ממנו עשוי העבר.
אמצע דצמבר, השמש לוהטת בשמיים. הלבוש קצת יותר כבד, הרי החורף כבר כאן, אבל אף אחד לא טרח להודיע לו שהגיע זמנו.
פתחתי את המגירה, אליה נאספים הזיכרונות. ויש להם צורה של דפים מצהיבים כתובים בשורות דיו כחול. ריח אופייני לזיכרונות, החיוך מתפשט על הפנים כמו השלווה של יום שישי. למרות שהגיע במחציתו של החודש, בזמן הדיווח החודשי על מעשנו לרשויות. (דו"חות, מקדמות מס הכנסה, ביטוח לאומי.)
דפדפתי בינות לדפים ובאחד העמודים פגשתי בשיר שכתבתי מזמן, אחד מהשירים שיש להם ריח של זיכרון.
ילדה - אישה
כשראיתיה לראשונה
היא נראתה מוזרה
ודיי משונה
שערות אסופות
בזנב סוס גבוה
אך כפרח בין פרחים
עברו הימים
והפרח פרח
ותשומת ליבי כולה
הייתה נשואה לעלמה
להשקות, לדשן ולהעמיד באור
עברו הזמנים
שנערה ביישנית
התיישבה לידי
השערות התפזרו
הילדה התעדנה
אז איך זה קרה
שכשראיתיה לראשונה
היא נראתה מוזרה
עברו השנים והקשר נמשך
נחלש התהדק
בחורה כה יפה
כיום היא אישה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
