המשמעות האמיתית

לפעמים אני יושב וחושב  איך כל הדברים נכנסים למקומם בתוך התצרף של החיים והזמן. אומרים שהזמן מרפא הכל, ומקהה את החדות של האירועים אותם אנחנו עוברים.

כמו צלקות על עץ שעבר התעללות ושב וליבלב, הסימנים נשארים חרותים בזיכרון ועל לוח הלב. אירועים טובים, שמחות קטנות, אירועים קשים, נפילות קטנות.

גם המעשים הקטנים שלנו, המילים שאמרנו מבלי משים משאירים את חותמם על לוח הזמן יושבים ומחכים להגליד או להיעלם ולפעמים הם נשארים חרותים עמוק בזיכרון, מעלים חיוך, צילה של דמעת אושר.

הזיכרונות שלנו הם נכסים כבדי משקל, שמרכיבים את חיינו ובונים את תמונת העולם בעיננו. הם יכולים להיות יפים, מאושרים, מרגשים או אפלים, חונקים, מעיקים.

אני משתדל כל יום לנצור זיכרון אחד טוב, כל יום להחמיא למישהו, לעודד, לחבק, לעזור, לתמוך. להעניק למישהו זיכרון טוב במילה, במחשבה, במעשה. לפעמים גם דברים שוליים עושים לנו את היום. השתלבות בתנועה, חיוך מאיר עיניים, הבעת תודה, גילוי חיבה, חיבוק, ליטוף.