המשמעות האמיתית

לא פעם אני מסתכל על התנהגות של אנשים. זה מאוד מסקרן אותי, הפער בין איך האדם תופש את עצמו, מה הוא חושב על ההתנהגות שלו. לבין איך שאחרים תופשים אותו, או מה חושבים עליו.

אני לא אובייקטיבי אבל אני מנסה, משתדל. אני לא חף מדעות אבל אני משתדל לא לפגוע באחרים, לא לשפוט אותם, או לפחות להיכנס לנעליהם, לראות את הדברים מנקודת המבט שלהם.

אחד מהדברים שהכי מפריעים לי בחברה שלנו זה חוסר הנימוס והפרגון ההדדי, זה התחום בו הפער בין התפישה העצמית לבין ההתנהגות בפועל הכי רחוקים אחד מהשני.

אני נתקל בזה כל יום: 

בכביש, כשנהגים אחרים צופרים, לא נותנים להשתלב בתנועה.

בתור לדואר, לרופא, לקולנוע, לתיאטרון, לקופה בסופר, כשנדחפים, דוחפים, משקרים.

כתבתי את זה באופן מתומצת בשיר לפני כמה שנים

מנומסים

אנשים מנומסים

לתועלתם דואגים

נדחפים צועקים

ועוד מנומסים

עניין של חינוך

תלוי בהשקפה

מחפשים מקומות

בריצה מהירה

ספק דחיפה, ספק נהירה

ועוד מנומסים

מוסר מטיפים

צועקים ורבים

מנומסים.