יום השואה עבר אבל הזיכרונות נשארים איתנו, צרובים בתוכנו, חלק מהווייתנו. שבוע לפני יום הזיכרון לחללי צה"ל ויום העצמאות. מצב הרוח משנה תצורה והחיים ממשיכים כשהזיכרון נדחק לאיזו מגירה בתודעה, מוכן לשליפה מהירה.
ממליץ לכולם לחתום על העצומה למען ניצולי השואה, למרות שיום השואה עם הטכסים עבר, כי צריך לא לשכוח ולזכור בכל יום מימות השנה.
כדי לשנות במעט את מצב הרוח עד ליום הזיכרון אני מעלה עוד שיר שכתבתי דיי מזמן, גם הוא מתוך המגירה, לא זאת שבתודעה. שיר כתוב על נייר מצהיב בדיו כחול, כמו שפעם עוד היינו כותבים, אסוף בצרור שנח במגירת השידה שליד הספרייה.
ואם נתייחס לכתוב, בפשטות ונאמין שלכולם יש מקום וכולם שווים וכולנו הולכים באותה הדרך אז העולם שלנו יראה קצת יותר יפה.
העולם כולו גשר צר מאוד
אך כולם את מקומם
בו מוצאים
אנשים בלבן ושחור
עם כיסוי על הראש
או בלי
עם סמלים שונים
פתוחים מבינים
מדברים
העולם כולו גשר צר מאוד
המכיל דעות
שונות מגוונות
נקודות אפורות מלבינות
מובהרות
לכולם דבר משותף
מוצאים את דרכם
בגשר צר רחב
עולם ומלואו משול
לגשר צר מאוד
לכולם אותה הדרך
דרך כל בשר
אך כולם מבינים ולומדים
כן העולם הוא גשר צר מאוד
והעיקר לא לפחד כלל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
