המשמעות האמיתית

היום הזה מעלה בי זיכרונות. זיכרונות של ילדים שלחמו לצידי, ילדים שאינם עוד. ילדים שלחמו על ביטחון המדינה, שהקריבו את חייהם על מזבח התקומה.

זה עושה עצוב בלב, במיוחד שנזכרים בדברים המחויכים, בחוויות המשותפות, במשפחות השכולות, שאין להן מילות נחמה. אין מילים, חיבוקים או מעשים שישככו את הכאב. כל התמיכה ואמירת התודה של העם אולי מקהה מעט את הכאב, עוטפת אותו באצטלה אוהבת שמנסה להבין את גודל הבור שנפער.

זה מה שעושה אותנו עם אחד, חזק ברוחו.

לזכר כל הנופלים, יהי זכרם ברוך.

עיר השייש

השער גדול

מקבל את פניך

בנימה של יגון

שורות שורות

ערוגות ופרחים

ושייש לבן סדור

ריבועים ריבועים

וברק מסנוור

במרחבי הלובן

ריבועים ריבועים

הכל בלבן

ויש שיכנוה

עיר השייש

מבקרים בשחור

עם פתק יזכור

ילדים עם כומתות

נושאים תפילות

משפחות בוכיות

עומדות דומייה

רעם מהדהד

הולם בכאב