עדכון קצר, יש לי בעיה במייל. כתוצאה מכך אני לא מקבל עדכונים מישרא.. מקווה שהבעיה תיפתר בקרוב. אם לא אני אאלץ לשנות את כל ההגדרות של המייל ולהירשם מחדש לכל הבלוגים אותם אני מבקר.
השבוע הראשון של מאי חולף לו ביעף, בסיכום השבועי עולה שבוע טוב באופן יחסי. (למעט המייל שלא עובד). היו כמה פגישות מבטיחות, חלקן התקדמו לכדי הצעות מחיר. במסגרת ההרפתקה שלי התקדמתי בעוד שלב. ערימת הניירות על השולחן מתחילה לקבל צורה של מסודרת.
השבוע פורסם בחלקו דו"ח וינוגרד , הדברים לא היו חדשים. כל אחד מאיתנו איתר את המחדלים כבר בהתהוותם. והדבר הבולט ביותר היה תסמין הישראליות, "אנחנו יודעים הכי טוב, אנחנו יודעים ומומחים בכל" אז אפשר לצאת למלחמה מבלי להתייעץ עם מי שתפקידם לעזור בקבלת החלטות, מבלי לקיים דיונים מעמיקים, מבלי להיעזר באנשי מקצוע, מבלי להיות מנהיגים.
מתי כבר יבינו הפוליטיקאים שלנו שהם בעלי תפקיד פוליטי לא מקצועי, לשם כך יש עוזרים ויועצים ואנשי מקצוע וועדות ופורומים ואנשים שמתמחים בתחומים ספציפיים, אסטרטגיים, צבאיים, תקשורתיים פסיכולוגיים.
גם לאחר פרסום המסקנות, איפה האחריות האישית, הדוגמא האישית, האחריות הציבורית. במקום להודות בטעויות, להתפטר לאלתר ולפרוש מהחיים הציבוריים לפנות את המקום למנהיגים אמיתיים, הם נדבקים לכיסאותיהם ומגדילים את האבסורד למימדים מפלצתיים. אם זה לא היה עצוב הייתי צוחק.
גם האלטרנטיבות לא מרנינות, אני מחכה שייכנסו לפוליטיקה אנשים ישרים, בעלי שיעור קומה ואחריות לאומית וציבורית. שיידעו את חולשותיהם וישתמשו באנשי מקצוע, זה רק יאדיר אותם.
מזג האוויר לא מטיב איתנו בימים אלה, רצף של חמסינים ואובך מטריד. כל עונה שעוברת משאירה בנו סימנים של געגוע לימים אחרים. קרירים יותר, בהירים יותר, צלולים יותר.
בשבת, בתקווה שמזג האוויר יאפשר, אחזור להליכה במסלול האהוב עליי לאורך החוף. טובל לא טובל את כפות הרגליים במי הים הקרירים. מהרהר בתוכניות העתיד, מאזין למוסיקה תוך כדי הליכה. המחשבה הזאת כבר ממלאת באנרגיה חיובית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
