המשמעות האמיתית

השבת עברה עמוסה בפעילות וחוויות, הליכה לאורך חוף הים בבוקרו של יום.

יום הולדת לחבר קרוב שחגגנו כמיטב המסורת עם בשר על האש בגינת ביתו.

קפיצה להופעת ריקוד של אביב במתנ"ס הקרוב במסגרת פסטישבט של הצופים, לשם היא הולכת בחיוך והנאה. הרבה פעולות עברו בחזרות לקראת המופע, וכל היום מהבוקר היה כל השבט כמרקחה. אז בכל זאת יש עוד עתיד לתנועות הנוער.

ובערב ישר מהפסטישבט יציאה להצגה "אחרון המאהבים הלוהטים" שכתב ניל סיימון, בהפקת תיאטרון באר שבע. ההצגה בכיכובו של נתן דטנר (שהוא גם מנהל את תיאטרון באר שבע) ובהשתתפות של אודיה קורן, אדווה עדני והילה סורג'ון.

הצגה נחמדה, קלילה, מצחיקה. נתן דטנר משחק נפלא וכך גם השחקניות שלצידו.

ההצגה נוגעת במחשבה על לחיות את החיים כדי שלא יעברו ליד, "אני חייב לעשות את זה, ולו לפעם אחת, לממש את הפנטזיה, להגיד שעשיתי את זה. פעם אחת שתיתן לי להרגיש שחייתי, שתשאיר לי טעם לעוד שנים של חיים" – ציטוט לא מדויק מההצגה, ממונולוג של ברני קאשמן (נתן דטנר).

ההצגה נוגעת בנושא החיים דרך טיפול בנאמנות לחיי הנישואים, בגידה, יחסים בין אנשים, שיגרה.

עד כאן ללא ספויילרים.

מחר ערב שבועות, חג אהוב עליי, מצטרף למסכת החגיגות המשפחתיות של ימי ההולדת, מבשר את האביב והקיץ העומד בפתח ,עונת הרחצה, התזות והשפרצות המים של הילדים.

כשאני נזכר בזה, עולה לי דמותו של סבי זכרונו לברכה. הוריה של אימי היו גרים בחיפה, לאחר שעלו לארץ בספינת מעפילים מאיטליה , השתכנה המשפחה בבית ערבי ישן, בעיר התחתית, הנושק לאחד מהרחובות שעלו מאזור הנמל לכיוון הדר והכרמל. מדרכה צרה הייתה לאורכו מצד אחד של הכביש, הכניסה לבית הייתה דרך דלת שנפתחה לחצר בעלת רצפת בטון, במרכזה עמד עץ גדול עתיק ומתחתיו שולחן, שהרבה מההתרחשויות קרו סביבו. ממול מעבר לכביש היו הבתים של השכנים, שחלונות פעורים בחומות שהקיפו אותם.   

בבית תמיד שרתה שמחה ואהבה, מוסיקה התנגנה לה מגרמופון שהוצב אחר כבוד במרכז הבית, אופרות איטלקיות, שופעות באריות שמימיות. השפה האיטלקית התנגנה לה בבית, מלאת שמחת חיים, מותירה אותנו עם סימני שאלה או מענה בעברית.

השכונה הייתה מורכבת רובה ככולה מעולים חדשים ממגוון ארצות, בבליל של שפות, ריחות, טעמים. כור היתוך ישראלי.

בכל סוף שבוע או חג היינו נוסעים לחיפה מתל אביב, כדי להיות עם המשפחה. ערב שבועות הגיע וכהרגלנו נסענו לחיפה. ליבי התרונן בקרבי, אהבתי את הנסיעה, המפגש והשהות.בערב שבועות ידעתי מה מצפה לי.

בכל ערב שבועות, סבי היה יוצא לחצר, מחבר צינור מים לברז שבחצר, עומד בפתח החצר ומשפריץ מים מהצינור על המכוניות שעברו בכביש ועל עוברי אורח. ואנחנו הילדים, מתפקעים מצחוק במכנסים קצרים וגופיות, ממלאים כלים במים מרטיבים אחד את השני ובעיקר את עצמנו. ואם איזה שכן היה מוציא את ראשו מהחלון בבתים ממול, הוא לא היה נשאר יבש.

ועוברי האורח והמכוניות קיבלו את מתזי המים בחיוך, בצחוק, בהבנה. וסבי היה מחייך, ומדרבן אותנו הילדים במתזי מים אקראיים.

ומה עוד יש בשבועות שעושה אותו חג מוצלח במיוחד בעיקר מאכלי גבינה, פשטידות ריחניות, גבינות שמנת עשירות, גבינות כחולות, יוגורט עיזים, עוגות גבינה קרות, אפויות, אווריריות, דחוסות. גלידת ווניל. ניחוחות משכרים וכוס יין ליד.

קשה לעמוד בפיתויים שהחג הזה טומן בחובו.

חג שמח, ביכורים טובים והרבה אהבה