המשמעות האמיתית

היה זה שבוע של נסיעות, פגישות והצעות מחיר, חלקן מבטיחות יותר, חלקן פחות. נסיעות ונופים מתחלפים מבעד לחלון המכונית, מחשבות מתרוצצות והרבה מוסיקה מתנגנת ברקע.

יום אחד נסיעה לטבריה, לפגישה במלון שנמצא על הטיילת, וביום שאחריו נסיעה למעלות ואחר כך לעכו. בעכו היו לי כמה שעות של חלון עד לתחילת הפגישה. ניצלתי את הזמן לטייל קצת בעיר העתיקה, להסתובב בין הסמטאות, ליד החומות, בנמל.

לרגע טיילתי עם אורפיאו בין הסמטאות מביט בטיפוסים השונים והצבעוניים שהסתובבו לידי, מציץ אל הנמל מנסה לראות אולי הגיע אוניית סוחר מוונציה, או שמא הגיעו לעיר שיירות סוחרים או מגלי ארצות מקתאי (סין), עמוסי סחורות, תבלינים ובדים.*

הרבה תיירים וקבוצות של בני נוער הסתובבו בסמטאות, בליל של שפות. חלקם בדרכם לאולמות האבירים, חלקם לטיול לאורך החומות או לשייט על אחת מהסירות שעורכות משטים לאורך חופיה של עכו.

באחת מסמטאות השוק טור גדול של אנשים עמד בתור מול אחת החנויות, ממתינים בסבלנות לתורם להיכנס. משפחות של תיירים, בני נוער, עובדים מקומיים, שוטרים, אנשי עסקים, מטיילים. עומדים ומחכים בפתח של המסעדה שהפכה לשם דבר בעכו. נכון אי אפשר לטעות, החומוס של סעיד.

במסעדה שאין לה שום יחוד או עיצוב מיוחד, הפשטות מולכת בכיפה. שולחנות קטנים פשוטים צפופים אחד ליד השני, אם הגעת לבד או בזוג אתה יכול למצוא את עצמך מוסב אחר כבוד, באחד השולחנות שלידם כבר סועד את ליבו מישהו אחר. וכדי להסיר את הספק, המסעדה כשמה מגישה רק חומוס, על כל גווניו , חומוס, משאוושה, חצי חצי, חומוס פול. טוב יש גם פול.

ישבתי לשולחן שזה עתה התפנה, שולחן ליד דלת הכניסה. מימיני טור האנשים הממתינים בציפייה לתורם להיכנס. אותו הטור שנמתח עד לתוככי הסמטה של השוק. הזמנתי חומוס, נזכרתי בטליק , ועל אהבתו הרבה לחומוס. הוא בטח היה משבח את האיכות של החומוס של סעיד. איך שהגיע ההזמנה, המלצר זה שמסדר את התור, ומושיב את האנשים, צירף לשולחני שני בלשים מהמשטרה, שבאו לנגב את המשחה הצהבהבה ,החמימה והריחנית.

מי שלא אוהב חומוס ואני לא מכיר רבים כאלה, לא יבין את הטעם הנפלא שנימוח בפה של החומוס הממכר הזה. ניגוב רציני עם פיתה חמה, מהסוג הדקיק, ביס מהבצל והעגבנייה שמונחים על הצלחת הקטנה שמוגשת לצידו של החומוס שעליה יש גם זיתים נפלאים מכבישה ביתית. אושר גדול.

בסיום הארוחה, בערך אחרי שלוש פיתות שנקרעו ושימשו לניקיון הקערית. השיטה היא פשוטה. קמים מהשולחן וניגשים ממול לדלת הכניסה, שם יושב לו הקופאי. אין חילופי דברים עם הקופאי, הוא מסמן באצבעותיו , אחד, שניים, כמה מנות הזמנת. אתה עונה, משלם ומתפלא איך חייבו אותך בכל כך מעט עבור החוויה. ושוב לרגע הפעם הדמיון לקח אותי לסצנה מסיינפלד, מתור האנשים שממתינים לקנות מרק מהחנות של "הסופ נאצי", נזהרתי לא להשמיע הערות מיותרות.

שתהיה לכם שבת נפלאה, שבת של מנוחה,חייבים ליהנות ובמיוחד מהדברים הקטנים של החיים.

* אורפיאו – בנו של אנג'לו סוחר הצמר מאסיזי, ליווה את מרקו פולו באחד ממסעותיו ואחר כך ליווה את האפיפיור הנבחר גרגוריוס העשירי (טבלדו די פיאצ'נצה שלפני היבחרו היה שליח האפיפיור לעכו) מעכו לוונציה דרך הים ואז לרומא במסע רגלי. מסיפרו של ג'ון סאק הקשר הפרנציסקני בהוצאת מודן