המשמעות האמיתית

בעקבות הדיון שנפתח אצל שצה והשאלה של שדות, והמעבר המהיר לנושא החם. שיניתי את מנהגי ופוסט השבת יוקדש לסיבות שלי ללמה ישראל?

ישראל בשבילי היא המקום שבלב. זה קל לכתוב בקלישאות, בפתגמים שחוקים, אז אני מבטיח לנסות להימנע מהם.

אומרים שעד שאתה לא מנסה דבר אחר, דבר חדש, אתה לא יודע אם אתה אוהב אותו. גם קל לך לוותר עליו, או לשכנע את עצמך שזה לא בשבילך. זה נכון לגבי אוכל וסוגי תבשילים שונים. זה נכון לגבי סגנונות לבוש, תספורת, צבע לשיער ועוד כהנה וכהנה. זה נכון גם לגבי חיים במקום אחר.

אני ניסיתי, גרתי בארץ אחרת, למדתי, עבדתי, ביליתי, טיילתי, אהבתי ומאוד נהניתי. אבל בחרתי לחזור לחיות בישראל.

זה בעיקר בגלל הדברים הקטנים, חלקם יפים, חלקם מעצבנים.

למה ישראל?  ולאו דווקא לפי סדר העדיפויות או הקדימיות

בגלל ארטיק לימון ביום קיץ חם.

בגלל כוס סוכר מהשכנה כשצריך.

בגלל הים שקרוב למדבר, להרים, למקום הנמוך בעולם ולשלג בחורף.

בגלל ירושלים העיר המקודשת לשלושת הדתות.

בגלל המשפחה, והחברים שאספתי במשך שנים.

בגלל שוקולד השחר (שאני כבר לא אוכל כדי לא להשמין)

הפיתות הטריות, החומוס המשובח.

בגלל הפועל ומכבי.

בגלל הקשר לעבר ולהיסטוריה.

כל הדברים האלה כולם, מחפים וגורמים לדברים המעצבנים שלא חסרים פה להיות קצת יותר נסבלים.

ברדיו מתנגן לו עכשיו השיר "חתיכת שמיים" שכתבה לאה שבת בביצועו של אחיה שלומי שבת שמסכם לי את הסיבות כולם.

"ואני יודע שבים יש גל אחד שהוא שלי

ועץ אחד שהוא שלי

וכוכב אחד שלי

וילדה קטנה שהיא שלי

וחתיכת שמיים"

ישראל בשבילי היא לא רק האדמה, האדמה שייכת לאל ולכל בעלי החיים כולל האנשים שחיים עליה. גם כשאני בחו"ל אני ישראלי (אולי קצת יותר מנומס).

מקווה שעניתי על השאלה למה ישראל? והצלחתי גם לעורר מחשבה.

ישראל בשבילי היא הדברים הקטנים וגם הגדולים.