המשמעות האמיתית

נוסע בדרך מהבית לעבודה. הכביש נמתח מתחת לגלגלי המכונית, הרדיו מנגן שירים שמוסיפים לאווירה הממוזגת. מסתכל לצדדים, הנוף חולף מבעד לחלון, עצים, פרחים. הכל עדיין ירוק והצהוב של הקיץ עדיין לא השתלט על פינה פנויה. הזמן נוזל לו באיטיות כמו גם המרחק המתקצר, אני תקוע בפקק. כמו רוב תושבי המרכז הכלואים במכוניותיהם סביבי.

כל כך הרבה מילים נשפכו על נושא התנועה והפקקים. מפלס העצבים העולה וחוסר הסבלנות של הנהגים שמשנים נתיבים, נדחקים כדי להתקדם בעוד חמישה מטר. אני לא יכול להגיד שאני אוהב פקקים וזחילה לאורך הכביש אבל זה לא ממש מטריד אותי.

הזמן הזה של הנהיגה משמש כזמן הסתגלות, חיץ בין העולמות. אתה יוצא מהבית, משאיר אותו מאחוריך וצריך ללכת לעבודה. במקום להיכנס ישר לעבודה, ללחץ, יש פסק זמן שבו אפשר להרהר, לתת למחשבות לרוץ, להסתכל קצת על צידי הדרך. לנסות ולהבחין בפרטים שחומקים כשנוסעים מהר ומרוכזים בנהיגה. כשאתה מגיע למקום העבודה אתה מוכן להתחלה של יום עבודה חדש.

כשאני מגיע לעבודה, עוד לפני שאני מוצא מקום חנייה פנוי שמחכה לי. אני מביט אל כל המכוניות האחרות שנהגיהן, הגיעו לפניי. החנו אותם ללא התחשבות באחרים וכל אחת חונה לה על חנייה וחצי. אני נכנס למקום חנייה פנוי (כתבתי בנושא פוסט      http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=260746&blogcode=4246668     ) ורואה עוד נהגים שמסתובבים ותרים אחרי מקום פנוי. לו רק כולם היו קצת יותר מתחשבים, מקום החנייה היה מספיק לכולם ללא סיבובים מיותרים.

לפעמים עוברת מחשבה בליבי, להדפיס פתק:

"נהג יקר, אנא התחשב בנהגים האחרים, בפעם הבאה ,שים לב למצוקת החנייה, ואפשר גם לאחרים להחנות. תודה."  

ולשים אותו כתזכורת לכל החונים על חניה וחצי. אני מכיר יותר מאדם אחד, שהיה אומר את זה במילים פחות עדינות אחרי הסיבוב השני בכל האזור ללא מציאת מקום חנייה אחד פנוי.

התחשבות, סבלנות, והתמדה אלה מילות השבוע שלי.