המשמעות האמיתית

העצה הטובה הפרוייקט של ח.ש.ת, שהפך לנושא החם (כל הכבוד אריאל), הביא אותי לחשוב שוב על העצות שקיבלתי בחיים. אומנם כתבתי בתגובות בפוסט הרלוונטי אצל ח.ש.ת. אבל התחלתי להרהר בכך שוב.

כמה שהפכתי בנושא תמיד עלתה אותה העצה שקיבלתי מכמה אנשים ובראשונה מהוריי.

"תלך ללמוד" העצה הזאת באה בכמה גלגולים כאלה ואחרים כמו: "תשקיע בלימודים", "חייבים תואר אקדמאי", "צריך להתמחות".

אבל מה שתפש את ליבי והשתדלתי להישאר אליו נאמן היה ההיכרות עם אנשי הרנסנס של המאה ה-16. אליהם התוודעתי במסגרת לימודי בחוג להיסטוריה באוניברסיטת ת"א.

הפילוסופיה הייתה פשוטה, לימוד לצורך העשרת הידיעות, לימוד רחב אופקים, לימוד לשם הלימוד. המודל של "איש האשכולות" ברנסנס שהיה נודד ממקום למקום ולומד. אותה התקופה בהיסטוריה של ההתחדשות, התחייה שהביאה אלינו את גדולי הציירים, אומנות, אנשי דעת, פילוסופים . תקופה שיצאה מ"החושך" של ימי הביניים.

זאת העצה הטובה ביותר שקיבלתי "תלך ללמוד" ומהיותי ילד התחלתי ללמוד ולקרוא ספרים, ואני ממשיך ללמוד עד היום.

לומד מהאיש ברחוב, מעובד הניקיון, ממי שסובב אותי, מספרים, מהאינטרנט, מהטלוויזיה , מהילדים, מהמרצים באקדמיה, מניסיון החיים.

זאת גם העצה הטובה ביותר שאני יכול לתת, תלמדו כל דבר שאתם יכולים. תלכו אחרי ליבכם ואף פעם אל תגידו שמאוחר מידי. אפשר לעשות תואר ראשון, שני, דוקטורט בכל גיל.

אפשר ללמוד כדי להעשיר את הידיעות, את החיים. כדי להרחיב את האופקים, ואלה הם הלימודים הטובים והכפיים ביותר. לימודים לא לצורך תעודה, ללא מבחנים ממש כמו אנשי הרנסנס.