המשמעות האמיתית

לאורך כל הבלוג בפוסטים שונים כתבתי על דימיון יוצר מציאות. דימיון שמחובר לאמונה, למחשבה חיובית שיוצרת דחף לפעולה שמתגשמת. חשבתי על כך רבות. ויש הגיון מאחורי הדברים.

תחשבו טוב יהיה טוב. חייכו והעולם יחייך אליכם.

כל מה שנמצא מסביבנו הוא צורות שונות של אנרגיה שעוברת ממצב אחד לשני. אז מה זאת מחשבה? צורה של אנרגיה. ומכוון שאנרגיה לא מתכלה אלא עוברת לשלב הבא, אז אותה אנרגיה של מחשבה צריכה למצוא מקום להתבטא בו. המחשבה היא דחף של אנרגיה שיוצא להגשים את עצמו. מכאן באה האמונה על דימיון יוצר מציאות.

אומנם ההסבר שלי הוא קצת פשטני, אבל אפשר לחבר אליו כמעט כל דבר. נתחיל באמונה, בדבקות במטרה בשינון הרצונות שלנו דרך מילים שהופכות לתמונות שחרוטות אצלנו.

כמעט כל מחשבה מצטיירת אצלנו בתלת מימד. לכל מילה, דמות, בקשה יש את המקבילה הגשמית שלה. כן, יש גם הלכי רוח ודברים רוחניים שלאו דווקא מקבלים את הצורה הגשמית אבל הם תורמים להרגשה הכללית שלנו אנחנו יכולים לחוש בהם.

למעשה זה גם מה שהדתות אומרות. מה זאת תפילה? חזרה על בקשות ופסוקים שמעוררים את האמונה בעתיד טוב יותר לפרט ולמקום.

הפיכת אופן המחשבה החיובי לדרך חיים על ידי יצירת הרגל. חזרה על תפילה 3 פעמים ביום הופכת אותה לחלק מחיינו, להרגל שטבוע בנו. כך לגבי מחשבות חיוביות, החלפת כל מילה או מחשבה לא טובה, במחשבה חיובית.

הדיון הזה פילוסופי, נשאלת השאלה עד כמה אפשר לאמץ את אופן המחשבה החיובי ולהגיע להישגים יוצאי דופן, מעבר לרמה הסבירה. זאת אומרת להגשים את כל מה שאנחנו רוצים. כמובן שהמדובר רק בדברים טובים וחיוביים.