השבוע הראשון של ספטמבר, חלף עבר לו. הבקרים התחילו לקבל את הקרירות האופיינית לימי הסתיו והחצב הפורח לצידי הדרכים, מסמן את בואה של תקופת המעבר.
תקופה נפלאה, להרגשה , לחיים ולאהבה. כל יום שעובר מקרב את בואו של הגשם, שישטוף את האבק שנספג באוויר. אני יושב במרפסת בשעת בוקר מוקדמת, צופה בתאורת היום שמבריחה את החשיכה , באיטיות אבל בעקביות. כאילו יד נעלמה מזיזה את מעמעם התאורה לכיוון הנכון, והבוקר עולה.
ממלא את ריאותיי אוויר שעדיין לא הזדהם מפיח המכוניות שמתעוררות ליום סידורים לפני כניסת השבת. לוגם לגימה מהקפה הריחני שמחמם את כפות ידיי. רוח קלילה מתערסלת סביב גופי, מחליקה על פני עורי, מנעימה את הרגע. מביאה איתה ניחוחות של פרחים וצבעים של ירוק.
רגע של שלווה, ממש לפני תחילת היום, לפני החדשות, הלחץ, הסידורים. לפני עוד שביתה במערכת החינוך, עוד מתיחות בצפון, התקלות בדרום, קאסם בשדרות. בוקר אחד מיני רבים שעוברים עלינו בלי לעצור, לחשוב, להריח, ליהנות.
אוהב את השעות האלה של השקט, לפני שהעולם מתעורר לגמרי. כשהוא עדיין שרוי בכבלי השינה, בקורים דקיקים של שפיות.
והמילים שאני לוקח לשבוע של החג, לשבוע שיתחיל את השנה הבאה בברכה הן: אהבה, חיוך, שלווה, רוגע, הגשמה, חיים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
