המשמעות האמיתית

יום הזיכרון לרבין עובר לו ואנחנו מפספסים.

עוסקים בדברים שוליים, בפולחן תקשורתי בחשיפות חדשות, שוליות. הפספוס נובע מכך שיום הזיכרון הוא לאדם שהראה לנו את הדרך. שהתווה דרך מסוימת להגשמת רעיון של שלום ואחווה באיזור בו אנחנו חיים.

רעיון שהוא כנר לרגלי רבים. רעיון, דרך ואמונה אי אפשר לרצוח, להרוג במחי 3 כדורים.

הפספוס שלנו הוא בהאחדה  של החזון, הרעיון והאדם.

אנחנו צריכים להמשיך לשאוף לשלום, עם כל הקשיים שנלווים לתהליך. ללא קשר לדעה פוליטית, קלישאות נבובות וסיסמאות דמגוגיות.

דרך לחיים הרמוניים שלמים ומלאים לצד שכנים שלא אנחנו בחרנו. משפחה ושכנים אי אפשר לבחור, אז נותר לנו רק למקסם את הקשרים האלה ולטייב אותם.

אסור לתת לרעיון להתפוגג יחד עם מותו של הסמן, של האדם שהוביל. יכול להיות שישנם דרכים טובות יותר, אבל המטרה שרבין ציין צריכה להאיר לנו את הדרך. שנמשיך לשאוף, לרצות ולהחיות את הרצון לשלום.

יום הזיכרון הוא לאדם, ראש ממשלה שנרצח בגלל דעה פוליטית, דמוקרטית. הרצח אולי השתיק אדם אחד שהצביע על הדרך, אבל לא את השאיפה והרצון.