המשמעות האמיתית

עוד יום שישי, קצת שונה, עובר עליי. אישתי בנסיעת עבודה ואני עם הבית , הילדים ומחשבות על העבודה והעתיד.

מזג האוויר לא נותן רמזים לבואו של החורף, למרות שלפי החזאים צפוי לנו חורף גשום. הרדיו מזמזם את השירים בקצב של יום שישי  אביבי, מזדהה עם האווירה הכללית. הימים רודפים זה את זה לא מותרים לנו ברירה אלא לאספם לשבועות ושנים שחומקות לנו מבין האצבעות.

כמו שאחרי החגים כבר פה, כך גם השגרה שמתחילה להיערם. למרות שכל יום יש חיוך חדש, שלא היה שם אתמול. לא שם ולא בשום מקום אחר. חיוך חדש נולד כל יום, חיוך לעולם.

הרבה פעמים נשאלתי איך אני יכול להיות כל כך אופטימי? האופטימיות היא בחירה, כמו גם החיוך. העולם שמסביבנו חי בדינמיקה שאנחנו משתלבים בה. ואנחנו יכולים לבחור. אם נבחר להתעצבן ולכעוס, להיכנס לדיכאון,האם זה ישנה במשהו לפקק בכביש? יגרום לשמיים לטפטף?  יעלים את המינוס בבנק?

האם זה יחכים מישהו שאת תגובתו אנחנו לא מבינים?

זה לא אומר שלפעמים אני לא כועס או מתעצבן – אבל אז אני מחליף את זה בחיוך, בהכרה שהעצבים שלי לא ישנו כלום. אבל החיוך יכול לפתור הרבה בעיות.

שמעתי פעם הרצאה של לני רביץ שהשווה את האגו לסדין אדום שמנופפים בו לעיני פר. זאת בחירה שלנו, היכולת לקחת את הסדין האדום הזה ( האגו) להזיז אותו מהמרכז , ולנופף בו לצד הגוף, ולא לשים אותו מולנו. כך שהפר שתוקף את הסדין האדום יעבור לידנו ולא יכנס לנו ישר בבטן, לתוך הקרביים.

הכל עניין של בחירה, אנחנו בוחרים את דרך וצורת חיינו. אין סיבות אובייקטיביות לכעוס, להיעצב, להתעצבן. זה לא יכול לשנות כלום.

אסיים במילים לשבוע הבא – חיוך, שמחה, אהבה, חיבוק, אושר, אמונה, התמדה וסבלנות.