חודש נובמבר נפתח נפלא, פצח את שעריו הרחבים במזג אוויר סתווי שהתחפש לאביבי. אוהב את נובמבר, חודש בו חל יום הולדתי. לא, אין זה זמן ברכות יש עוד זמן כמחצית החודש.
לא מעט כתבתי על הזמן שחומק מבין האצבעות של חיינו. זמן שכמעט תמיד נמצא בחסר, שצריך לחלק אותו בין כולם ולהשאיר קצת גם לעצמך. כל פעם שאני מהרהר בנושא אני נזכר במשפט של קונפציוס שענה על השאלה: מה מדהים אותך ביותר בבני האדם?
תשובתו הייתה: "בני אדם מאבדים את בריאותם כדי לצבור כסף, ואז הם מאבדים את כספם כדי להציל את בריאותם – בשל מחשבותיהם על העתיד הם שוכחים את ההווה וכך אינם חיים לא למען ההווה ולא למען העתיד ובה בשעה שהם חיים כאילו לעולם לא ימותו, הם מתים כאילו מעולם לא חיו"
ואני מזדהה עם תשובתו ומנסה לכוון את חיי ולחלק את זמני בצורה מיטבית. לחיות את ההווה, לדאוג לבריאות ולנסות להשאיר משהו אחריי.
אנחנו חיים בתוך ההווה שעוטף אותנו בכל רגע נתון ומיד עובר והופך לעבר, מצטרף לערמות הרגעים שמרכיבים את חיינו. והרגע הבא שמגיע מהעתיד וחולף דרכנו ממשיך בתנועתו ללא מעצורים, למעשה הוא הרגע הטוב ביותר בזמן הזה של חיינו וכך אנחנו צריכים להתייחס אליו.
נובמבר הנוכחי מביא איתו תקווה, מביא איתו שמחה, אהבה, הצלחה. אנחנו רק צריכים לראות את המשא הזה ולבחור איך הוא יתאסף לעבר. זאת הבחירה שלנו.
חושב על כל הבלוגיסטים שקורא בישרא, על הקוראים שלי פה, על המגיבים. על כל אחד ואחת באופן אישי ושמח לראות אותם בחוג מכריי, ידידיי, חבריי המוחשיים והוירטואלים.
לוקח איתי צידה לדרך החולפת של נובמבר מתבל אותה בסבלנות, התמדה, אהבה, חיוך, שמחה, הצלחה ואושר. חולק את הצידה הזאת איתכם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
