מחר, כמה משמעות טעונה במילה הזאת. הרבה שירים מתנגנים לי בראש כשאני מגלגל אותה מבין שפתיי. כשהיא מתרוצצת בתוך ראשי, מתנגנת באוויר.
"מחר אולי נזכה לראות בשקוט חבלי ארץ וכל תפילות ליבנו ייענו בשמי מרום" – שייקה פייקוב
"אולי מחר נוכל סוף סוף לנוח ובחיוך נאמר "הכל נגמר" והספקות כמו יתפזרו ברוח אולי מחר, אולי מחר" – דודו אלהרר ורוני בראון
"אולי מחר אני אהיה יפה מאוד ובשחור אישוניך אהיה לבנה, ותראינה עיניך כי אני יפה מאוד ומצחי טהור כאור הלבנה." – לאה גולדברג
"מחר ישוב הבוקר לצייר שמיים, והיונים הלבנות אל ראש הגג, מחר, מחר יוכלו החיילים לחבוק ידיים וכל ימי החול יהיו ימים של חג" – אהוד מנור
"לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב, לשיר אותו בכח, לשיר אותו בכאב, לשמוע חלילים ברוח החופשית ולהתחיל מבראשית." - נעמי שמר
"מחר, אני אהיה כה רחוקה, אל תחפשו אותי מי שידע למחול - ימחל לי על אהבתי, הזמן ישקיט הכל, אני הולכת לדרכי." – רחל שפירא
כל זה אינו משל ולא חלום, זה נכון כאור בצהריים, כל זה יבוא מחר אם לא היום, ואם לא מחר אז מחרתיים" – נעמי שמר
במחר גלומה התקווה להתגשמות השאיפות. תקווה לעתיד ורוד, בריאות, אושר,שמחה,עושר ושאר ירקות. ציפייה לטוב שיתרחש, הרי לכל יום יש את המחר שלו. ובכל שחר זורחת שמש חדשה.
כל כך הרבה מילים נגררות בעיקבות המחר, כל כך הרבה מעשים נדחים למחר.
ואני רוצה את היום, עכשיו והרגע.
מחר זה יום חדש, עם תקווה וציפייה.
והמילים שאני לוקח איתי לדרך וחולק בהן הן: אהבה, בריאות, אמפטיה, סבלנות, אמונה, התמדה ורצון.