המשמעות האמיתית

קריאת ספרים זו התמכרות מהסוג הטוב. מלבד כל היתרונות הברורים והישירים של הקריאה כמו העשרת השפה והלשון, העשרת והעמקת הידע, פיתוח הדמיון, היכרות עם מחוזות אחרים, העשרת העולם הרוחני והתרבותי שלנו. יש בקריאה אפשרות של מסע בזמן, הפלגה למקומות וזמנים אחרים. לפעמים לעבר, לפעמים לעתיד. לפעמים נאחזים במציאות ולפעמים קיימים רק בדמיון הכותב והקוראים.

הספרים מתחלקים לשניים: ספרים שמתאימים בהגדרתם לספרי טיסה – ספרים שקריאתם קלה ושוטפת ואין הם משאירים משקע אחרי קריאתם. הם יכולים להיות ספרים נהדרים, כתובים היטב, מפליגים בשיאי הדמיון, מותחים, מסקרנים, מרגשים אבל עדיין סיפריי טיסה.

לסוג השני משתייכים ספרים שמשקיעים משקע, שמעוררים עניין גם אחרי קריאתם. שזמן רב אחרי שאתה קורא אותם אתה עדיין חושב על תוכנם. לפעמים משפט אחד מתוך ספר עושה את העבודה והופך אותו למשהו אחר, לספר מהסוג השני.

קשה להכליל אבל כשנתקלים בספר מהסוג השני, יודעים. מידי פעם אני נתקל בספר כזה, קורה שהוא קשה ולא זורם. קורה שאני צריך לנוח כל כמה עמודים, כדי לתת לרעיון הכתוב לשקוע. כדי לעכל או להתענג על הכתוב, כדי למשוך את הקריאה על פני יותר זמן, כדי שלא ייגמר.

בזמן האחרון אני מקדיש את זמני הפנוי לקריאה של ספר כזה, ספר מהסוג השני. אני יודע שזה לא בדיוק הלחם האחיד וגם לא הפרוס אבל זה בהחלט חמאה משובחת.

חלום סקיפיו של איאן פירס, ספר נהדר. קורטוב של פילוסופיה משולב בהיסטוריה פרוס על גבי שלוש תקופות שונות באזור מסויים בפרובאנס. תקופת שקיעתה של האימפריה הרומית, תקופת המגפה השחורה ותקופת מלחמת העולם השנייה. שילוב של תעלומה וחקר היסטורי, אהבה חלקה אפלטונית וחלקה מתממשת,בגידה, רצח והתאבדות, יחסי פגאניות, נצרות ויהדות. אנטישמיות וכיבוד היהדות. והכול כרוך אחד בשני, סבוך ופתלתל עלילה בתוך עלילה, מסמך בתוך מסמך.

פגישה אקראית עם פיקאסו, ציטוטים מתוך קיקרו, פילוסופיה ניאו אפלטונית, חשמנים, הגמונים ואפיפיורים, וגם רב אחד גדול בתורה  "מומחה ברפואה, באסטרונומיה, בפילוסופיה, בלוגיקה, בשפות, בקי בכל סוגי הידע הקדום, של עמך ושל עמים אחרים, מתמצא במתמטיקה ובאופטיקה וגם בתיאולוגיה" – הרלב"ג רבי לוי בן גרשום. שלושה גברים בני זמנים שונים מנליוס היפומאנס,(נפטר ב 486 לערך) אוליבייה דה נואיין ( נולד ב 1322 ) וז'וליין ברנב ( נפטר ב – 18/08/1943 ), וארבע נשים, סופיה (הקדושה) ביתו של אנאקסיוס, רבקה העוזרת בביתו של הרלב"ג, איזבל דה פרז'וס וג'ולייה ברונסן היהודייה. 

וציטוט אחד נוסף מהספר, שגורם קצת לחשוב:

"ברגע האהבה, כשאנו בורחים מעצמנו ומתאחדים עם האהוב, אנו מקבלים רמז להנאות שנחווה כשהנפש תחזור ותתלכד עם האלוהי"