כמעט וחודש לא כתבתי משהו חדש, הימים חלפו להם במהירות כמו הנוף לצידי הדרך ממכונית נוסעת. גם שהזמן קצת לחוץ ומתמודדים עם עבודה, פרנסה ושאר הדברים הקיומיים הרגילים שכל אחד מאיתנו מכיר אני מוצא זמן לחשוב, להרהר. אם זה בפקקים או בנסיעות הארוכות, או עם שחר שכוס קפה מהבילה וריחנית מחממת את כפות הידיים,או במיטה בסוף יום לפני שינה. הזמן נמצא.
מזג באוויר מתחמם ומרגישים את האביב באוויר, המחשבות נודדות ויחד איתם הציפורים שעצרו פה במהלך נדידתן חזרה לארצות המפשירות.
אני מתבונן סביבי ומבחין בכל הדברים הקטנים שעושים לנו את החיים כל כך יפים. למרות הבלאגן, הלחץ, הקשיים,אי הוודאות, הקאסמים והגראדים, האויבים מבית ומחוץ, הרבה דברים מעלים חיוך על שפתיי ונותנים משמעות לזמן החולף.
המבחן של אחד הילדים שזרוק על השולחן עם ציון מחייך.
החיוך של שביעות רצון של הילדים אחרי שקיבלו משהו שרצו הרבה זמן. (כמו שיעור תופים, לטל)
כוס קפה טוב עם חתיכת עוגה ליד.
הזריחה שמתחילה לחמם את האוויר ולהצליל את השמיים.
הים שמשנה את צבעו מאפרפר זועם לכחול קריבי.
שורות הציפורים הנודדות שמתוות מסלולים בשמיים.
ספר טוב שממתין ליד המיטה שאשוב ואעלעל בדפיו, אשתה את מילותיו.
כוס מים מרווים אחרי מאמץ.
ריח של לחמניות טריות בבוקר, מרוחות בשוקולד.
ועוד כהנה וכהנה דברים שעוטפים את החיים באהבה, מדליקים את הזיק בעיניים, נותנים את הכוח להמשיך להעביר את הזמן שניתן לנו פה בעולם.
מחשבות יוצרות מציאות, יש דרך להסתכל על הדברים הקטנים והגדולים . בכל דבר קטן אפשר למצוא עולם ומלואו.
בתוך כל אחד מאיתנו נמצא הילד/ה הקטנים שהיינו. זה שנדלקו עיניו שקיבל סוכריה על מקל, או הערכה על ציון טוב שקיבל. זה שיכול היה לשחק שעות עם חפצים דוממים והעניק להם חיים דמיוניים.
משחקים עם כדור, אבנים, מקלות, גוגואים וכל מה שרק אפשר היה לשחק איתו.
החיים יפים במיוחד שיש אהבה בתוכם. אהבה לא תלויה, אהבה לבן זוג, ילד, חבר, משפחה, תחביב, נוף, ארץ,רעיון, עבודה ובכלל אהבה לחיים עצמם.