מחציתו של חול המועד אחרינו, ומחצית הארוחות עוד לפנינו. אוכל זה דבר משמח, איך שלא מסתכלים על זה , יש המון שמחת חיים באוכל. אני אוהב לבשל, אני מוצא בזה שלווה, ביטוי ליצירתיות.
תכנון תפריט, קניית המרכיבים, שימוש במרכיבים חדשים וחיבור שונה שלהם. הרבה אהבה מושקעת באוכל, ואוכל שמבשלים באהבה טעים לאין שיעור. כמו ששדות אומר אני מאהב אוכל.
ניקוי, חיתוך,פריסה,קיצוץ, טחינה, תיבול, ערבול, חליטה, סינון, אידוי, ריכוז, מיצוי, טיגון, בישול, צלייה, אפייה, כבישה, קלייה, קירמול, זיגוג, הקצפה, רידוד, קיפול – כל כך הרבה פעולות מתארות את התהליך שעוברים חומרי הגלם עד שמתקבלת התוצאה הסופית אבל כל זה בלי קורטוב של אהבה הופך להיות טכני בלבד.
ספרי בישול יש לרוב, מודפסים, באינטרנט, מתכונים מצולמים, תוכניות בישול ועוד, אם ניקח את אותו מתכון בדיוק וניתן ל 10 אנשים שונים להכין, לכל אחד מהם זה ייצא מעט שונה. המגע האישי ומה שכל אחד יכניס מעצמו לבישול יעשו את ההבדל. אין לי הסבר אחר לזה. לפעמים אני מבקר במטבחים מקצועיים, טועם את אותן מנות ובכל אחד מהם מרגישים את הייחוד שלו.
בארוחות המשפחתיות הגדולות שכל אחד מהמוזמנים מביא איתו משהו, את מנת הבית, המומחיות שלו אפשר מידי פעם להתענג על משהו אמיתי. מנה שהיא יותר מסך מרכיביה. כל המרכיבים ביחד יוצרים סינרגיה והשלם עולה על כל מרכיביו. (יש גם כאלה שמצליחים להרוס חביתה – לא עליהם הכוונה).
לעיתים זה קורה גם במסעדות שף מסוימות, אתה רוצה שהארוחה לא תסתיים והמנגינה שמתפשטת בכל הגוף, מנגנת על כל החושים, מראה עוצר נשימה ומעורר תיאבון יחד עם פחד להרוס את השלמות של הצלחת. ריח נפלא שמגיר את מיצי הפה ופותח את הסמפונות, טעמים מדויקים שניתן להבחין בכל אחד מהם בנפרד, שכבות שכבות של טעמים מתחלפים, מרקמים שונים שמתמוססים בפה בקצב מוזיקלי עד שבא לשיר.
והצד השני אחרי החגיגה, צריך לעבוד קשה כדי להוריד את כל מה שמיותר ונוטה להדבק לנו בגוף בכל מיני אזורים שמתבלטים לעין השוזפת. אבל העבודה הזו היא כדאית לעומת האושר שחווינו. לא צריך לאכול הרבה כדי ליהנות, אם אוכלים הרבה, גם מהמעדן הכי טעים, הוא מאבד מהמיוחדות שלו ופוגם בהנאה ובשביעות הרצון, אחרי הביס הרביעי כבר להכל יש את אותו הטעם.
עדיף לחלק את ההנאה למנות קטנות של שחיתות ללא ייסורי מצפון.
חגים ומועדים לברכה, אוכל טוב, אושר הנאה והרבה אהבה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
