יום שישי מתקרב בצעדי ענק, כבר מריחים אותו מעבר לפינה. השלווה מתחילה לעטוף את הסביבה כמו שמיכת קיץ קלילה. כמעט סוף שבוע , מתנגן בגלגל"צ כבר מהבוקר. כמו אומר, תתכוננו השבת מגיעה. הגיע הזמן להניח את ההמולה של שבוע העבודה בצד ולהתכונן להירגע.
אני אוהב את סופי השבוע, על סדר היום הדיי קבוע שלהם. מידיי פעם משנה אותו איזה אירוע. אורחים שמוזמנים לארוחת ערב, או טיול מתוכנן לשבת. אבל השיגרה נשמרת.
בחוץ החום מנסה לשמור על שיגרת הקיץ אבל המזגן נלחם בו בעוז, במשרד, במכונית ובקניות. ברוב המקרים הוא גם מנצח. ואם לא, אז המחשבות המרחיקות לחוף הים ולבריזה הנושבת ממערב לעת ערב מרגיעות את עומס החום. כמובן שגם פלח אבטיח קר, קרטיב, גלידה ואייס קפה עושים את העבודה נאמנה.
החופש הגדול מגיע לסיומו ועונת החגים כבר שולחת את אותותיה. החגים הם יותר חופש מהחופש גדול, גם אנחנו לא עובדים ויכולים לבלות עם הילדים. לטפל קצת בבית. להסדיר את כל הדברים שדחינו, מקוצר זמן, מעומס או סתם מחוסר רצון לטפל בהם. ויש הרבה כאלה שצריך לעשות, כשיהיה זמן. תקופת החגים והגשרים שביניהם, מחסלת את כל התירוצים.
בעבודה רואים את האור שמבליח לו בקצה עונת המלפפונים. האור מבליח פנימה, שולח קרניים מחממות שמושכות את העגלה לדרך ההצלחה. הוא רותם אותה במוסרותיו העשויות אור, ומעלה הרבה סיבות לאופטימיות נוסקת. כמה פרויקטים גדולים מתגבשים, הצעות נשלחות וצפויות להתממש.
"מלחמות כבר לא קורות בחורף" מצד שני גם סערות לא קורות בקיץ. הוא הולך ונגמר ועוד שנה שקטה תעבור לה בסך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
