המשמעות האמיתית

אמצע ספטמבר, החגים בפתח דוחקים את ראשם מבעד לסדק הדלת. שנה חדשה בפתח, עוד שנה במניין השנים. למרות שאנחנו מנהלים את חיינו לפי מיניין השנים האזרחיות, ראש השנה היהודי מרגיש כמו התחלה חדשה. אולי זה בגלל המסורת שרודפת אותנו מיום הולדתנו.

אתמול היה ה -  11 בספטמבר, יום שמבחינתי נחלק לשניים, עם רגשות מעורבים. עצב ושמחה.   

העצב בגלל יום אסון התאומים בארצות הברית, יום שטעון מסרים רבים של הבנה והכרה של העולם בסכנות הטרור הפונדמנטליסטי שלפעמים נדמה שפועל רק לשם עצמו. ללא מטרות ברורות, ללא הישגים משמעותיים למעט אמלול חייהם של מיליוני אנשים. לאו דווקא עצב, רגש של מודעות והפנמה, למרות האסון הגדול וקיפוח חייהם של מעל ל – 3000 אזרחים, הנזק הגדול ביותר של הטרור הוא ההפחדה והלוחמה הפסיכולוגית. השפעתו הפיזית מוגבלת, אבל הפחד והחרדה שהוא זורע, חוסר האונים, אי הוודאות והיכולת המוגבלת להתגונן מפניו משבשים את אורחות החיים. בנמלי התעופה, בכניסה לקניונים, במעבר בין ארצות.

והשמחה, היא הרבה יותר אישית ומוקדמת , יש לי אח ואחות תאומים, הם נולדו בתאריך הזה. יום בסימן תאומים. אני מאחל להם רק שמחה בחייהם, אושר, בריאות והרבה נחת מהילדים. כל שאאחל לעצמי ויותר. אומרים שמשפחה לא בוחרים, הרי אנחנו נולדים לתוכה. מישהו בחר בשבילנו, או שאנחנו בחרנו מתוך התת מודע. אני שמח על הבחירה הזאת, גאה בה, במשפחה שלי. לא, היא לא מושלמת, לכל אחד יש את החסרונות שלו והחולשות שלו. אני מקבל את הטוב יחד עם הפחות טוב. מקבל אותם כפי שהם, ולא כפי שהייתי רוצה לראותם. לדעתי זו הדרך למנוע מריבות וחיכוכים בתוך המשפחה ובחיים בכלל, לקבל את הזולת כפי שהוא. ללא רצון לשנותו לפי הראייה שלנו.

מזל טוב לחוגגים והרבה אהבה, ספטמבר הוא חודש טוב, חודש של התחלות. שנת הלימודים, שנה של חיים. גם אמא שלי חוגגת החודש את יום הולדתה ב- 25 לחודש. גם לה אני מאחל הרבה בריאות, והחלמה, שנה נטולת כאבים ומרובת שמחות, אושר ונחת.