המשמעות האמיתית

הזמן שעובר, דוהר ונעלם מבלי להשאיר הרבה חותם על החיים. הם מתקדמים במסלולם כמו כוכבי הלכת עסוקים בעצם קיומם וממשיכים לנוע מתוך אינרציה או הרגל. זה כמו להרגיש שמשהו עובר לידך ואתה לא בדיוק משתתף בו. תקופה קצת קשה מכל הבחינות, מה שהיינו קוראים בכדורגל (שאין לנו) תקופת מלפפונים.

החגים בפתח יוצרים סוג של אור בקצה השיגרה. משפחה, אוכל, מנוחה, טיול, ספר, סרט ואז.... מה? הרדיפה הבלתי פוסקת אחרי הזמן שנעלם תמשיך ביתר שאת. הרדיפה אחרי משמעות, אתה יוצר משמע אתה קיים. ללכת לעבודה כדי להתפרנס, כדי לכסות את הבור שנפער בחשבון, זה כמו למלא בריכה עם כוס. לא הייתי אומר שזה לא חשוב, אבל מה זה משאיר לנו? יום אחרי יום להיות במסלול ולספור את השעות שזולגות ממחוגי השעון ולא ניקוות בשום מקום.

דיברנו כבר על השיחרור מהפחד, על התמדה, מיקוד, אמונה וסבלנות. כלי הצידה שלנו לדרך, הכלים שיאפשרו לנו לחיות את החיים, להשתתף ולהיות חלק מהעשייה ומהטבעת החותם. הדרך ארוכה וצריכים להשתמש בכל הכלים העומדים לרשותינו. שיהיה בהצלחה.

אילו כמה הירהורים על המחאה המתפוגגת שהרגשתי צורך לשתף בהם. הרי תמיד נוכל להסתכל לאחור ולהגיד כמה שפר עלינו מזלנו, יש לנו גם זמן לכתוב, לבקר, לטייל, לתמוך, לעבוד, ליהנות אז מה רע? מעמד הבניים מתרסק מולנו ואנחנו מעדיפים לשים רטייה על העיניים ולהעמיד פנים שאנחנו לא שם.

אני מניח שהמצב הכלכלי  בו העולם נמצא פגע ברבים מאיתנו. כשיורד גשם כולם נרטבים. לפחות זאת נקודת אור שיורד אצלנו קצת גשם. אם אפשר היה למדוד את מצב הרוח הלאומי  בצורה אמינה אני מעריך שהוא היה נושק אי שם לתחתית.  צירוף של משברים בתקופת אי וודאות תמיד מוריד את האנרגיות ומוביל אותנו לעמדת המתנה.

מצב ביטחוני לא ברור וגשם של קאסמים וגראדים. ליבי עם תושבי הדרום, קשה לתאר את חייהם בצל האירועים. גם "ברגיעה" המצב הכלכלי לא היה מזהיר, ועכשיו....? (כמובן שזו שאלה רטורית)

מצב כלכלי שמכתיב צמצומים, פיטורין, אבטלה, מחנק אשראי ושאר מרעין בישין. כשלא רואים לאן זה מוביל והאם פיננו לתקופה קשה יותר.

מצב פוליטי רעוע, לפני בחירות שיעלו לקופת המדינה מאות מיליוני שקלים שהיו יכולים להיות מנותבים לעידוד הכלכלה ולצמיחה. בחירות שסופן ידוע מראש, אימפוטנציה שילטונית,  הקמת ממשלה צרה שנשענת על קולות איזוטריים של מפלגות שוליים שחלקן קיצוניות או כופות את רצונותיהן על הרוב, חולבות את קופת המדינה לטובת מגזרים צרים כשהרוב הדומם שותק מנגד.

ולנו יש גשם, שמעלה חיוך על פיננו אבל לא מספיק לצרכים שלנו. אשליה של אופטימיות ששוטפת את העגמומיות מההווה הלוטה בערפל.

כן, אפשר לקטר ולרטון בסלון ביום שישי בערב. אבל זה לא ימנע מאיתנו את הצורך בקבלת החלטות וביצוע פעולות שיקלו על המצב. רק בעיניין הגשם ידנו קשורות. אבל גם כאן אפשר לעשות מעשה.(התפלה, טיהור מים, מיחזור)

אני יושב וחושב איך להתמודד אם המצב שנוצר, אין הרבה נקודות אור שמאירות את המרחב המשתרע עד לאן שהעיניים מסוגלות לראות. הן כבות כמו נרות של חנוכה בסוף דרכן. מתמעטות ומחשיכות את הדרך אבל כדרכן של קרני אור הן מסתתרות אחרי העיקול הקרוב. אנחנו רק צריכים למצוא את הכיוון הנכון ונגיע לאור גדול.

יותר מידי מלנכוליה שטפה אותי הבוקר, הצליחה להוריד קמעה את גלי האופטימיות שגואים בי. כדי לחזור לאופטימיות מלאה, למלא את המצברים באנרגיה מתפרצת, כובשת. צריך להשתמש בכל הכלים שעומדים לרשותי. אורך רוח, סבלנות, התמדה, אמונה, נחישות והרבה אהבה.

בלי להרגיש עבר חודש החגים, נובמבר בפתח חודש חדש של עשייה וריגושים, אתגרים ואופטימיות צרופה. הרבה זמן לא הייתי פה, תירוצים קל למצוא. חגים, עבודה, חוסר זמן - תירוצים.

הקפדתי לבקר פה באופן קבוע, לקרוא את כל הפוסטים בבלוגים בהם אני מנוי, ויש רבים כאלה. המעטתי בתגובות, בדיוק מאותה סיבה שלא כתבתי.  מקווה שתקבלו את התנצלותי בהבנה.

חודשיים לסוף השנה האזרחית, בדיוק הזמן לכתוב את תוכנית העבודה לשנה הבאה. לתכנן את הפעילות, לקבוע יעדים ודרכי פעולה להשגתם. כמו שלבים בסולם ממש גבוה, שצריך לטפס עליו עם קצת עזרה. להשקיע מאמץ, להתמקד ולטפס עוד שלב.

לפעמים אני עוצר למנוחה, או משפר עמדות כדי שהאחיזה תהייה טובה יותר. תמיד מחפש את המדרגה הבאה, גם אם זה רק לצורך התארגנות. האי סדר במשרד מטריד אותי, אני חייב לסדר ולתייק את כל הניירת שהצטברה. גם היום בעידן המחשבים והמיילים, הניירת מצטברת ובמיוחד אצל אספן כפייתי כמוני.

אני מביט על הזמן העתיד לבוא ומעבר לכתף נשקף אליי העבר, מפולת בבורסה, משבר אשראי, בחירות עירוניות בפתח ובחירות כלליות עתידות לבוא. ומשום מה כל זה לא משרה עליי שקט נפשי. הרבה סימני שאלה תלויים באוויר. כמה המצב הכלכלי ישפיע על חיינו באופן ישיר ובאופן עקיף? איזו כנסת תיבחר? ואיך תהיה הממשלה המורכבת?

דברים שנוגעים בחיי כל אחד מאיתנו, גם אם נתנהג כבנות יענה, זה יגיע אלינו בעתיד הקרוב.

הגשם ומזג האוויר מעלים חיוך על פניי, למרות שאני אוהב מאוד את הקיץ, לחורף יש את האיכויות שלו. אוויר נקי, הכל ירוק מסביב, רעננות לחה עוטפת את האדמה, העצים, הפרחים, השיחים והאוויר.

יחד עם החורף שהגיע, נוסף לנו דייר חדש בבית. הוא הצטרף ל"קוקו" תוכי הקוקטייל שאימצנו לפני כחצי שנה. קוראים לו "סנו" וכשמו כן הוא לבן כשלג, מסביב לעיניו ישנם כתמים חומים עדינים כמו האדמה שמבצבצת מתחת למעטה השלג. הוא שקט ונבון מאוד, חברותי ואימץ אותנו בחום.

נכון, הוא מסתכל על "קוקו" בחשדנות כשזה האחרון מנפנף בכנפיו בשעת הכושר היומית. אבל מתייחס אליו בכבוד ראוי. "סנו" כובש את כל מי שמסתכל עליו, הוא שולח את מבטו מעיניו הבולטות , מרחרח באפו הפחוס, ומצפה לליטוף הגון. הוא מסוג פיקניז ובן קצת פחות משנה.

זהו בערך כל החדשות הטריות, מצפה לימים טובים שיאספו לחודשים נפלאים ויצטרפו לשנים מדהימות. אני מאחל את זה לכל אחד ואחת מקוראיי, מכריי, ידידיי, חבריי ומשפחתי.

בריאות, אושר, הצלחה, שמחה, התמדה, סבלנות, שפע והרבה אהבה.